לא כל כך טוב לי..

היי ליאת, אכתוב בסוגריים כדי ללחוש לך משהו בשקט... (אני חושבת שאני בדכאון). (אני לא יודעת מה לעשות..). כבד ומיואש לי באופן חריג. מדמיינת את עצמי כורכת חבלים על קורות גבוהים ומתחלחלת מעצמי.. אני קרובה מדיי להרמת ידיים, ובגדול- נראה לי שמיציתי את חיי. הבדידות שלי כבדה עליי.. אני לא נהנית משום דבר. אני רוצה לעשות דברים ביחד, אבל אין לי ביחד עם מי. למעט הוריי, אני לא מספר אחד בשביל אף אחד. גם החברות המעטות מאוד שיש מעדיפות להיות עם אחרות ולא איתי, כשניתנת להן אפשרות. וממילא כשאני ביחד אני מתחפרת בתוך עצמי ושותקת.. אז מי באמת ירצה להיות חבר למישהו כזה? אני פשוט עצובה.. כי אני לא יודעת להיות אחרת. אני מתנהגת ממש כמו מישהי שבדכאון ולא יודעת מה לעשות.. ומה יקרה אם הוא יחריף עוד קצת..? אני ישנה מלא, בוכה לא מעט, מחייכת מעט, מדברת בקושי ובעיקר כבד לי נורא בפנים. כבד נורא. ובשבוע הבא מחכים לי 3 ראיונות עבודה חשובים.. קבלה לגזרת המוצלחים והחכמים.. :-( ואיך אסתיר את חוורוני והעדרי? מה לעשות? איך להחזיק את עצמי בתוכי? :-( http://www.youtube.com/watch?v=LHjvqthMQBY הילה

נגעת בי כל כך... עצוב לי לקרוא על התחושה שאת בתוכה. סתם חושבת בקול, אולי הראיונות והשאלה שאחריהם איך להחזיק, מסמלים את התקווה שנמצאת אצלך, למרות שעכשיו היא קצת קטנה. שולחת לך הרבה כוחות... בת

לבת וליאת, ההבנה שלכן והשיתוף ריגשו אותי מאוד מאוד! באורח נס, לא לגמרי ברור מה קרה, אבל עשיתי משהו קטן בכיוון של לחלץ את עצמי מזה קצת. זה דרש כוחות גדולים אבל זה קצת הצליח, ומיד נתן כוחות לעוד צעד קטנטן, ועוד אחד קטנטן, ו.. אני מסתכלת ימינה ושמאלה בזהירות ונדמה לי שהחל מאתמול בלילה יצאתי מהגולם שלי ואני קצת בסדר.. לא ברור מה בדיוק קרה ואיך.. נקווה שזה יתמיד.. הרבה תודה שהקפתן והכלתן! הילה (ללא תקווה גדולה, אבל לפחות עם כוחות וחיו?ת).