למה זה כ"כ מסובך
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אוהבת אותי? אמיתית איתי? באמת מבינה? מה היא חושבת עלי? על מה היא חושבת בכלל ? ומה החיוך הזה , במיוחד בשבילי? כי אני מיוחדת וחכמה? והנה היא צוחקת, מה היא חושבת שאני מצחיקה ? או סתם זו עוד דרך שלה להעביר את הזמן? ומה זה ה- "אנחנו צריכות לסיים " המעפן הזה ? אני קוראת המון שאלות על מהות היחסים בין מטפלת למטופלת , וכל כך מזדהה. כי באתי לפתור בעיה ואני פותחת עוד כמה. אני מביטה בה ואני כל כך אוהבת אותה ואני בשבילה עוד עבודה. שמעתי סברה שחוץ מעניין גבולות הזמן המקום והתשלום, כל מה שקורה בחדר הוא אמיתי. איך זה בדיוק אמיתי? הרי היא חייבת לפגוש אותי גם אם לא בא לה ורק השעון יציל אותה ממני . זה לא מה שאני מרגישה, אבל עם חברה זה אמיתי, איך זה אמיתי בטיפול? ומה אכפת לי אם היא אוהבת אותי ומה היא חושבת עלי, אני עושה איתה עבודה, זה מה שחשוב, אבל עדיין מעסיק אותי... ולמה לפחד ולהתעסק כל כך עם עניין הפרידה ( שעדיין לא דובר בה, אך ברור שתקרה, לא ?)
אוי דנה, למה יש לי תחושה שאני כותבת את זה? כל כך מבינה אותך, גם אני באותו סירה (לצערי או לשמחתי- עוד לא החלטתי)העלת לי חיוך כואב כשרשמת- "ומה זה ה- "אנחנו צריכות לסיים " המעפן הזה ?" זה בדיוק המשפט שאני שומעת כל שבוע, המשפט שגורם לי לרצות לצעוק...רגע....!!!!!!!כל כך מזדהה איתך במשפט : "באתי לפור בעיה ואני פותחת עוד כמה" וגם עם כל הפחד מהפרידה...רוצה להאמין שיום יבוא וזה ישתנה, כי זה באמת לא קל. אני אכתוב לך מה שאני אומרת לעצמי- תנסי עכשיו להנות מהטוב שבזה ולהפיק את המירב, בשבילך, ומותר להרגיש כך, זה כנראה חלק מהתהליך.. תרגישי טוב גיגית
כלנו באותן התחושות...כל כך איתכן...בול אותו משפט "אנחנו צריכות לסיים" האם לומדים אותו בלימודי הפסיכולוגיה????? אצלי הפרידה כבר נהיית מוחשית כל כך...ואני חושבת כל הזמן..על השאלות: מה אני אקח? מה הושג? סיכומים דביליים.... קשקוש הכל... הכי חשוב זה הקשר המוזר הזה ומה עושים איתו לעזאזל? ואיך קשה עם ויהיה קשה בלי... יש עוד משפטים שנאמרים ומשגעים אותי כמו "אני איתך גם כשאני לא איתך" עלאק...או שהיא אומרת שהיא חשבה עליי..אני בספק אם זה נכון אולי היא אומרת כי אני צריכה לשמוע זאת... הרבה אני תוהה אם האדם שבה מגיע לפגישה או הפסיכולוגית? האם המשפטים האלה שנאמרים הם אמיתיים או מתוקף התפקיד זה מה שאני צריכה לשמוע?? שאני ראויה לאהבה...וכאלה.....אוף.....מקווה מאוד שהקשרים האלה אמיתיים ולא סתם נאמרים מהפה לחוץ........... כי אני הרגשתי אמפתיה חזקה מאוד מצידה בפגישה שלנו ונראה שאכפת לה ממני...אבל האם זה תלוי מקום וזמן ואח"כ הולכים הבייתה ושוכחים?????????? האם אחרי שאעזוב את הטיפול היא עדיין תזכר בי בכלל או תדפדף הלאה??????וליאת אם תאמרי לדבר איתה על זה לשם מה? שתנסה לשכנע אותי שהיא כן אוהבת אותי זה סתם חסר טעם...לפעמים זה מורגש ונראה אמיתי ונכון ולפעמים אני תוהה האמנם? והיא אמרה שהדלת תמיד תהיה פתוחה אם ארצה...זה חשוב אבל אני מרגישה שאולי עדיף לשכוח שאי פעם הייתי איתה והכרתי אותה....
<p>זה באמת לא פשוט...אבל אני מאמינה שיש "חיה" כזאת. כלומר שבהחלט אפשר להרגיש כלפי המטופל גם אם זה העבודה של המטפל, גם במסגרת הזמן והגבולות. אני בהחלט מבינה שזה שונה מקשר עם חבר/ה או כל דבר אחר..ואני חושבת שההתעסקות במחשבות הללו שתיארת מאד אנושית.. ליאת.</p>
מנהל פורום פסיכותרפיה
