היי

אני לא יודעת אך לתמלל דבר כזה במילים זה נשמע לי חריג רצחח (שוב ..). אני מתייסרת מהרצון הזה לחבק אותה את המטפ.. כל פעם שאני שרע לי כאילו זה מה שמצליח לווסת אותי לדמיין את זה ומאידך גיסא אני גם נמשכת מה שבכלל מסבך את זה כי מולה אני לא מרגישה משיכה אבל בפנטזיה החיבוק לפעמים מרגיש כל כך אמיתי שזה גולש גם למין אבל אני עוצרת את זה בדקה ה90 . שזה כל כך מוזר כי ברור לי שאני לא באמת נמשכת בשבילי מין הוא סוג של שדה מוקשים ולא יודעת הקטע הזה מרגיש לי כמו סוג של עימות בין רוך לתשוקה בין רגש למין בין הרס לאהבה והקטע הוא שזה יוצר אצלי סוג של חוסר מנוחה . אני רוצה לפצל כאילו בין הטוב והרע בפנטזיה אבל הקטע הוא שזה בדיוק מה שאני מפצלת גם בחיים בכל הקשרים ואני שואלת את עצמי בכלל אם זה לא מיותר הפיצול הזה ? כלומר אני רוצה ממנה חיבוק שזה הדבר הנכון אבל אני רגילה לקבל את זה במקום הלא נכון . אני לא אמורה לפצל יותר נכון? אין טוב ורע ואין מין או רגש כל מה שאני מרגישה הוא פשוט חלק מתבנית שהפנמתי אני מניחה לא יודעת אם אגיד לה זה בסדר? לגבי החיבוק הורג אותי הקטע של הרצון הזה למגע שהוא רך שישבור את כל הקיפאון הזה . מגע שיחזיר אותי לכאן . לא זוכרת שאי פעם יכולתי לבכות שחיבקו אותי או לקבל משהו מחיבוק ועכשיו אני רוצה אני רוצה להרגיש .. לפעמים פשוט בא לי לבוא ולא לדבר רק לחבק אותה ולבכות .. אף פעם לא בכיתי בתוך חיבוק ולאחרונה אני צריכה את זה ונרתעת ..אני צריכה כי ישנם רגשות שלא עוברים בדרך המקובלת . במקום לדבר , אני רוצה נשיקה בפצע וגלידה !! אני פשוט מפחדת מדחייה למרות שברור לי לגמרי שהיא תחבק כי היא מתה עלי אבל עדיין ההרגשה היא שהתת קרקעית היא המקום הבטוח שלי כאילו שמישהו אומר מוטב שתמשיכי להסתתר .. חיבוק נשיקה בפצע גלידה :)