אז מה הבעיה שלי?

היי ליאת, אני לא יודעת מה ההגדרה של הבעיה שלי אבל אני עוד מעט בת 26 ואני פשוט תקועה. חוץ מחבר לא "השגתי" כלום בחיי. אני לא עובדת כבר שנה וגם לא לומדת, למרות שאני יודעת שיש לי את הפוטנציאל הדרוש להצליח בלימודים. תמיד הייתי ילדה של בית ומאז שאני זוכרת את עצמי היה לי קשה אפילו ללכת למכולת לבד. הייתי עושה סבב חברות מי תהיה מוכנה ללכת איתי שחס וחלילה לא אצטרך ללכת לבד. לצערי היום אני באותו מצב. אני לא הולכת לבד למקומות שאני לא מכירה ומן הסתם להתחיל עבודה חדשה מאוד מאוד קשה לי. העניין הוא כזה,אני גרה עם ההורים והם על סף שגעון,הם לא יודעים מה לעשות איתי ואין לי דרך לתאר את ההרגשה הזאת של להיות נטל על מישהו. אני שומעת כל הזמן את אבא שלי אומרת לאמא "מה נעשה עם הדבר הזה"? או "איפה טעינו ומה עשינו שזה מגיע לנו"? כשאני שומעת את זה אני פשוט מתרוקנת מבפנים. עלתה בי מחשבה שאולי אני סובלת מאגרופוביה אבל אמא שלי אומרת שאגרופוביה זו "מחלה" שגורמת לבן אדם להיות כל הזמן בבית והיא טוענת שאם אני מסוגלת לצאת עם חבר שלי למסעדה אז אני אמורה להיות מסוגלת לעבוד וללמוד. האם זה נכון? האם אגרופוביה זה באמת שחור או לבן או שיש מקרים שאנשים יוצאים מהבית אבל כן נקראים אגרופוביים. איך אני אמורה לאבחן את הבעיה שלי? למי אני פונה? אני מתנצלת על כמות השאלות אני פשוט כ"כ מיואשת וקרובה להרים ידיים.

זה נראה כמו אגרופוביה . אגרופוביה זה פחד ממקומות ציבוריים ופתוחים וזה כולל בתוכו גם חרדה חברתית אם אני לא טועה .. אימא שלך טועה . מי שסובל מזה מרגיש בטוח לצאת מהבית בליווי אדם קרוב אבל לא בהכרח יש כאלה שגם עם ליווי לא מסוגלים . השאלה אבל מה קורה שאת הולכת לבד? כאילו ניסית פעם ? אגרופוביה זה יותר פחד מהחרדה ואת יושבת בבית בכדי להימנע מהפחד עצמו . זה לא בלתי הפיך גם אני סבלתי אמנם לא מאגרופוביה אבל מחרדה חברתית אבל לא הייתה לי ברירה כל כך וממש הזעתי כל הדרך עד שהתגברתי על זה . אני מציעה שתפני לטיפול קוגנטיבי התנהגותי קצר וזוהי כמובן דעתי הלא מקצועית יש להם שיטות כגון הקהייה שיטתית ודומייה בכדי לעזור לך להתגבר על זה . וההורים שלך גם צריכים לדעת שאת צריכה תמיכה ולא ביקורת וטיפול קצר וממוקד בבעיה יכול לעזור לך בהחלט . שיהיה בהצלחה

היי ליאת, זה דווקא נשמע כמו חרדה חברתית. אני קוראת סמויה ויודעת שליאת מתנגדת לאבחונים וירטואליים, אבל שווה לך להתעניין. קושי להגיע לבד למקומות, קושי במציאת עבודה, ביציאה לחיים עצמאיים, אלה דברים שמתאימים לסובלים מחרדה חברתית. הבעיה הזו מסתכמת בפחד ממה שאחרים עלולים לחשוב עליך, פחד מביקורת ומבוכה, ובעקבות זאת קושי והימנעות מלעשות אפילו דברים יומיומיים. תקראי על זה קצת ויש גם שאלון שאפשר לעשות כדי לבדוק אם יש או אין ובאיזו רמה. הטיפול הכי מתאים הוא התנהגותי-קוגניטיבי כי הוא מעשי באופיו ואפשר להרגיש שינוי בזמן קצר יחסית. לא להתייאש...