גם פסיכולוגיות עושות טעויות

שלום ליאת והפורום. אז הפעם העזתי לפתוח מה מציק לי מול הפסיכולוגית. [ה-2 פעמים בשבוע]. היה לי די קשה לומר לה אך לבסוף הבנתי שאין לי ברירה ואם אני רוצה שמשהו יזוז מהתקיעות הזו אני חייבת לדבר איתה. ברגע שאמרתי היה נראה לי שהפנים שלה נהיות יותר קשוחות. היא אמרה מיד שאסביר במה זה נגע. הסברתי שזה מאוד פגע בי ושאני מרגישה שזה העלה לי מאוד חזק את העניין של אכפתיות או לא בכך שהרגשתי שהיא לא התחשבה במה שאמרתי ושהיא העלתה הצעה ללא רציונל מאחוריה שקשור אלי. אמרתי לה גם שלא נעים לי לפתוח את זה שוב כי בעבר פתחתי את זה בסוף פגישה אך אני לא מצליחה לצאת מהתקיעות. היא שתקה הרבה זמן. אמרתי לה שאני מחפשת הסבר אחר למה שהיה. ולא שהיא הציעה והתעקשה בגלל מה שזה נשמע [הלו"ז וכלכלית]. שאמרתי כל מה שהיה לי לומר ושאני אשמח למענה קונקרטי כלשהו. אז היא אמרה: אין לי הסבר לתת. את חייבת להבין שגם פסיכולוגיות לפעמים טועות. כמו שאר בני האדם. עכשיו הבחירה אצלך או להמשיך למרות מה שהיה לתת אמון נוסף ונכון שיש בזה גם סיכון כי יכול להיות שאטעה שוב או שאת מחליטה שזה גדול עליך ושנפגעת יותר מידי ומאוד הגיוני שתחשבי כך. היה לי מאוד עצוב לשמוע את הדברים שלה. כי מהדיבורים האלה חששתי. שהיא תגיד שהיא טעתה ואכן לא חשבה עלי במקום הזה. וגם כי לא ברור לי מה עכשיו: מרגיש לי כאילו היא נותנת לי לבחור ועוד מחזקת את הצד שאומר לעזוב. היא רוצה שאעזוב? אולי במילים אחרות: איך אני ממשיכה מפה? מרגישה שאחרי ששמעתי את זה החשש שלי שלא אכפת לה באמת התממש. רציתי להישאר אצלה. אך איך אפשר טיפול בלי אכפתיות? :(

חששתי שכך תגיבי. כי אולי זה נשמע כך. אך זו לא כוונתי. אני לא מבינה לאן מטופל שמרגיש אבוד בטיפול שלו צריך לפנות? [אולי אגש למטפלת אחרת להתייעץ איתה על כך? אני לא רוצה כי זה לא אתי בעיניי]. איך אתעקש לברר את זה מולה כפי שהצעת אם היא אמרה שאין מה להוסיף על הנאמר? מבחינתה אני צריכה להחליט אם להמשיך הלאה או לא. חשבתי שכשמטפלת סוגרת משהו לגיטימי שאתייעץ עם אנשים נוספים מה לעשות. אני לא מבינה.