תקועה ולא הולך כלום

ליאת אני מיואשת ובא לי לשבור את הכלים,אני מרגישה ככה כי בשנה האחרונה לא הולך לי בכלל כלום.אני כבר הגעתי למצב שהולכת כל יום בכוח לעבודה שאני לא אוהבת,מנסה לעשות שינוי ולא הולך לי כלום.. בזוגיות אני מרגישה שהוא לא מבין אותי ,לא תומך,הוא כל הזמן אומר שהוא אוהב ואכפת לו ,ואני בתקופה מאוד קשה בחיים שלי ואני מרגישה שהוא לא שם בשבילי בקיצור מרגישה תלושה .ולבד. אני עושה הרבה כדי לשנות את המצב,אבל עם כל מה שאני עושה לא הולך לי אז מה אני עוד יכולה לעשות? להתייאש? לוותר? אין לי מילים לתאר עד כמה קשה לי גם עם תמיכה ,וכרגע אני בלי שום תמיכה אז זה ממש בלתי אפשרי לעבור הכל לבד. ולהיות חזקה...אני חזקה אבל זהו נשברתי אין בי כוחות

למרות שאני מאמינה גדולה בתקופות הפעם קשה לי להאמין שזו רק תקופה היות ואני מספר שנים תקועה עם אותו מצב וכלום לא משתנה. יש לי מקצוע טוב ואני רוצה ללמוד משהו אחר שקשור לאותו תחום ואני במחשבות שליליות כל הזמן שלא ילך לי . אני במקביל מחפשת עבודה אפילו בשירות לקוחות(עד שאתחיל ללמוד) כי מיציתי את המקצוע שלי .זה ממש ברמה של תסכול ללכת לעבודה שרוצים להיות במקום אחר רק לא שם.הייתי בראיון עבודה וקיבלתי תשובה שלילית וזה נורא מתסכל אותי שאני נשארת תקועה. אני מרגישה שאני מאוכזבת מעצמי,לא מאמינה שאני אמצע את המקום שלי,עברתי כמה מקומות עבודה בשנים האחרונות ואני עדיין תקועה . ובעניין הזוגיות הוא גם בתקופה קשה -אבא שלו מאוד חולה-ואני איתו ,אני נותנת את כל התמיכה שרק אפשר אבל לפעמים אני מרגישה שהוא משתמש במצב של אבא שלו כדי להיות איתי כמה שפחות,אני יודעת שזה נשמע נורא אבל זה די שקוף שזה מה שהוא עושה.הוא כמה פעמים בשבוע מגיע מאוחר הביתה ומתגלה לי שהוא בעצם לא היה אצל אבא שלו אלא אצל חברים או אצל אחד האחים שלו שהוא הולך אליהם לבלות מעשנים נרגילה ושותים בירות,אם יש משחק כדורגל או כדורסל והוא יכול לראות בבית אז הוא גם ילך אליהם ואני אשאר לבד..הוא לפעמים אומר לי להצטרף אבל לפעמים פשוט לא בא לי כי אני בדיכאון ואני במשבר ממש קשה בתקופה האחרונה(בחיים האישיים בלי קשר לעבודה) אני יודעת שהוא אוהב אותי אני לא חושדת בו הוא לא גבר בוגד חס וחלילה,אבל הייתי רוצה שהוא יותר יקדיש לי מזמנו ..הטעות שעשיתי היא שכביכול רציתי "להחזיר"לו אז התחלתי גם אני לצאת עם חברות ולא להיות בבית כדי שישים לב שהקשר מתפרק כי אנחנו כמעט לא ביחד,רוב הזמן הוא פשוט לא פה..כבר הגעתי למצב שאיימתי עליו בפרידה והוא הגיב לזה קשה מאוד .הוא מפחד שאני אעזוב אותו אבל מצד שני הוא לא עושה שום צעד כדי לשמור עליי ועל המערכת יחסים הזאת שהוא אומר שהיא מאוד חשובה לו. יש לו מעגל חברים ומשפחה יותר גדול משיש לי אז אני קצת מרגישה אבודה בלעדיו והוא פחות מרגיש בחסרוני כנראה.. אני בכלל לא תלותית פשוט אני אוהבת אותו ואני כל הזמן מפחדת לאבד אותו. הוא לא יקום ויעזוב מרצונו אבל אם הוא ימשיך להתנהג ככה לי יימאס ואני זאת שאקום ואלך. אולי גם יש לי בעיית אגו קשה מאוד שאני כל הזמן צריכה לוותר כדי לא לאבד אותו.רק המחשבה לאבד אותו מפחידה אותי.. אני אוהבת אותו ואני קשורה אליו והבעיה הכי גדולה היא שאני יותר עם נסיון חיים ממנו(למרות שאני יותר צעירה ממנו בשש שנים)אני חוויתי בחיי חוויות נורא קשות והוא לא,ואני בדיכאון ממה שעברתי ועוברת,ואני מרגישה שהוא לא מבין עד כמה קשה לי.. אני מרגישה לפעמים אבודה כזאת ושכלום לא יסתדר אלא רק ילך ויחמיר. שבוע שעבר (באותו יום כשכתבתי לך את ההודעה) נחצו כל הקווים ,ממש רבתי איתו עד לפיצוץ לקחתי את הבגדים שלי ואת הדברים האישיים והלכתי לאחותי והוא אפילו לא התקשר הוא אמר שהוא ידע שאני אצל אחותי כי שלחתי לו הודעה והוא בא מאוחר והוא חשב להתקשר אליי אבל הוא היה עייף והוא פשוט נרדם ובגלל זה הוא לא התקשר.היום הוא ישן אצל אבא שלו .אתמול הזמינו לאבא שלו ביקור רופא אתמול בצהריים ונתנו לו הפנייה לאשפוז ואביו לא הסכים ללכת לאשפוז וכרגע הוא בבית מקבל אנלציה וחמצן ..במצב כזה אני אמרתי לו שילך לאבא שלו שלא ישאיר אותו לבד(יש עוד אחים ואחיות שיכולים לבוא אבל תמיד הוא הולך)גם היתה לו אפשרות להציע לי שאבוא איתו לישון אצל אבא שלו והוא לא הציע את זה..הוא אומר שאבא שלו עצבני ביומיים האחרונים ולא נעים לו ממני שאני אהיה שם כשאבא שלו כל הזמן צועק ועצבני. ואני דואגת לו ולאבא שלו. שבוע שעבר גם בכיתי לו שאני אבודה וצריכה עזרה אז הוא אמר בואי תגידי לי מה את צריכה אני אעשה ככל יכולתי כדי שיהיה לך טוב,ולא אמרתי לו מה אני צריכה אמרתי לו תבין לבד .. אולי יש משהו בדברייך ליאת שאני לא יודעת איך הייתי רוצה לקבל את התמיכה כי הנה הוא שאל אותי מה הוא יכול לעשות עבורי ואני כעסתי עליו במקום להסביר לו.. אני כבר לא יודעת מה לעשות אני מרגישה לפעמים שאני בדיכאון עמוק ושאני חיה מכוח האינרציה. זה נוראי..