ליאת

בבקשה תעזרי לי...אני כבר ממש מפחדת, כואבת, מבולבלת..אני התחלתי טיפול לפני 3 וחצי חודשים. מאוד נקשרתי למטפלת, אני מרגישה שם נוח, מרגישה שאני יכולה לספר לה הכל, את כל מה שהסתרתי הרבה מאוד זמן (בעצם כמעט את הכל) והיא תמיד תקבל אותי,תמיד תבין...מצד אחד אני שמחה שיש לי אותה ומצד שני אני באמת סובלת, אני חושבת שפיתחתי סוג של תלות, אומנם אני שומרת היטב על הגבולות,לא היה (ומקווה שגם לא יהייה) שום ניסיון מצידי לפרוץ אותם, אני שומרת עלייהם כי אני יודעת שזה מה שיכול להגן ולשמור עליי, אבל אני מרגישה שזה לא פייר, אני מגיעה לטיפול, משתפת, מוציאה, בוכה (לפעמים הבכי יוצא החוצה לפעמים הוא נשאר עמוק בפנים) ואז אני יוצאת החוצה, לחיים, מתמודדת עם הכל לבד וכאילו זה לא מספיק אז נוסף להכל גם יש לי את הכאב הזה של התלות הזו, אני חושבת על הטיפול המון, על מה ששיתפתי, חושבת המון עלייה, על מה שהיא אמרה. מה זה הדבר הזה???? אני לא יכולה להמשיך ככה. זה הגיע למצב שאני כבר שואלת את עצמי- למה???למה בכלל התחלתי עם זה!!!אני יודעת שההמלצה היא לדבר איתה...אז העברתי לה (בכתב כי בעל פה קשה לי) קצת ממה שאני מרגישה, והיתה רשומה שם גם המילה תלות ואני לא מרגישה שנעשה עם זה משהו...ולדבר על זה ממש, זה עדיין קשה לי, באמת שקשה לי...אני מפחדת שהיא תתרחק, או שתעיף אותי, ותנטוש (אני מתחילה להרגיש את הדמעות בעיניים)- אני לא יכולה שהיא תנטוש אותי,לא עכשיו,אני תינוקת, רק הרגע נולדתי..אי אפשר לנשוט אותי עכשיו...בבקשה!!!!!!!!!!!