הקשרות למטופל

להרבה מטופלים יש את התחושה שבשל הגבולות של זמן ומקום , ורגשות עזים מכוון המטופל, אצל המטפל זו רק עבודה. הוא מקבל כסף עבור האוזן, החיוך והאמפתיה. פייר? הייתי אוהבת כל אחד שנותן לי 350 ש"ח לשעה... שיספר על הצרות שלו, ואני כבר אסתדר. קורה שאני מעסיקה את עצמי רבות בשאלה האם היא אוהבת אותי, האם החיוך, הרכות, הפרגון, הקשב, האם כל זה אמיתי או שיוצא מתוקף מחויבות שיש לה כלפי. אני לדוגמה, מחכה כל השבוע לראות אותה, חושבת עליה המון, מרגישה החמצה על כך שאנחנו לא יכולות להיות חברות. זה ברור לי שזה לא הדדי. אז מה זה אותו הקשר הזה או הרגש הזה כלפי המטופל? האם גם למטפל קצת קשה להיפרד? האם יש כאלה שהוא ממש אוהב? מעריך? מרותק? האם גם במטפל עלול או עשוי להיווצר איזה צורך לקשר מחוץ למסגרת הטיפולית ( לוא דווקא רומנטית) אבל הוא קשוב לחוקים?

כל כך מבינה אותך....אבל ברור שגם למטפל יש רגשות הרי נוצר משהו בין שני אנשים.....אני בטוחה שהמטפל מרגיש קושי לעיתים אפילו נראה לי שאולי הוא רוצה לדעת יותר מתוך סקרנות גם על המטופל ולא תמיד שואל כי זה רק סקרנות ולא מקדם את המטופל ועוד...ואפילו לא יוצר קשר עם המטופל גם אם הוא היה רוצה כי זה לא לטובת המטופל.......זה נראה לי לא כל כך פשוט להיות מטפל כמו שהרבה חושבים שזה "רק" להקשיב... עובדה שפעם כשלא דברנו תקופה היא אמרה לי "אני סקרנית לדעת איך את...איך היה?" היה לה קשה לחכות לשמוע אותי!! ולגבי אהבה כמו כל אדם יש כאלה שאוהבים יותר ויש כאלה שפחות...אבל אני הייתי רוצה לדעת שהוא אוהב את כלם כי לכולם הוא קצת כמו הורה..אני מקבילה את זה לחינוך כמו מורה או גננת שאוהבת את כלם ולפעמים יש ילדים שקצת יותר אבל אם היא מורה טובה היא אוהבת את כלם... אני לקראת סיום וממש קשה לי ואני בטוחה שגם לה זה לא פשוט הפרידה..אולי לנו המטופלים זה יותר קשה כי ספרנו ונפתחנו ונקשרנו מאוד....