אמביולנטיות..

כתבתי פה שאני משלימה עם הסיום....ופתאום אני פוחדת נורא מהסיום......לא יודעת איך נפרד? איך אפשר אם אני עדיין בקשר איתה לעיתים בין הפגישות והיא לא אומרת כלום על כך......נכון שהרבה פחות אבל עדיין....פוחדת להשאר לבד בלי השיחות....איך נפרדים?????נכון שיש איזו התקדמות בהפנמת הדברים אבל בכל זאת איך נפרדים???? ובכל קשר אחר תמיד משאירים פתח..ואומרים להתראות או נפגש פעם...אפילו שיודעים שלא......ופה אין....כלומר כשזה נגמר זה נגמר אלא אם כן חוזרים לטיפול........אי אפשר להפגש פעם ב.......אי אפשר להתקשר סתם כך אי אפשר...צריך ניתוק מוחלט אז איך?????????? זה ממש כמו שמישהו נפטר.סליחה על ההשוואה אבל אין יותר קשר אחרי טיפול וזה נורא במיוחד כשכל כך מתקרבים וכל כך מרגישים...אז אני תוהה אם כל זה היה כדאי בכלל??????כל ההקשרות הזאת?????? כי פרידה כואבת מאוד במיוחד כשאין פתח למפגש מחודש או עידכון לפחות........הפתח היחיד זה אם נחזור לטיפול שוב........אולי מישהוא יכול להסביר איך נפרדים מטיפול?????????? האם מישהוא יכול לספר על חוויה שלו????? וליאת אשמח אם תכתבי משהו על פרידה......

נשמע שאת עדיין לא בשלה לפרידה. מדוע אם כך הטיפול הסתיים? ביוזמתך? ביוזמתה? עניין כלכלי? אני כרגע בטיפול , גם פוחדת מהפרידה ולטעמי כל עוד העניין כך, הפרידה טרם הגיע זמנה. בטיפול הקודם לפני מספר שנים , מאוד אהבתי את המטפלת ופחדתי להפרד, אבל פתאום הרגשתי מיצוי ולא היה קשה כל כך ללכת. בטח לא כמו שחשבתי. אולי יש צורך או אפשרות לשקול שוב?

אני קוראת כל פעם מחדש את ההודעות שלך על הפרידה שמתקרבת וכל כך מרגישה את הפחד שלך מהחוסר, מההיעדר.. כל כך מבינה אותך,גם אני לא יודעת איך אוכל לעבור את זה כשזה יגיע (למרות שהשבוע מאוד קשה לי,מאוד כואב לי ואני לא מרגישה שאני מחכה לפגישה) שני דברים- ראשית, אני יודעת שכבר דנת בזה עם עצמך בטח הרבה פעמים אבל בכל זאת אני אעלה את זה- אולי אם את מרגישה שאת עוד לא מוכנה לסיום אז כדאי לא לסיים,אולי בכל זאת תחשבי (אני זוכרת שרשמת באחת ההודעות שהפרידה היא מאילוצים ולא בגלל שאתן מרגישות שהגיע העת) ולכן אני שואלת אין מצב שתישארי?אולי בכל זאת? דבר שני וזה אני כותבת לך מנסיון אישי,אני מרגישה שלפעמים בחיים אנחנו עוברים דברים שנידמה לנו שלא נוכל להתמודד איתם וכשזה מגיע ונופל עלינו, נוחת כמו מכה,פצצה אנחנו מגלים בנו כוחות שלא ידענו שקיימים בנו...אולי גם את תוכלי להתמודד, להסתדר בלעדייה? ואולי אם תדעי שתמיד יש דלת פתוחה,שתמיד את יכולה לחזור לטיפול, תצליחי קצת להיות יותר רגועה? זהו, נותר לי רק לומר לך שאני כל כך מחזקת אותך, מאמינה בך, אני באמת קוראת פה הרבה, וגם בפורום של אודי ואני מאוד מעריכה אותך. גיגית

אני יודעת וזה נכון שהזמן לא טוב לפרידה אך הבעייה היא כלכלית וגם אישית (שלום בית..בלי להכנס לפרטים), כך שאין לי ברירה...אתמול לראשונה כשכתבתי לה היא לא הגיבה...תמיד היא אומרת שהיא קוראת ותמיד היא מגיבה כשאני ממש זקוקה...הפעם ממש היה לי קשה והיא לא ענתה...בפגישה אברר מדוע אך נראה לי שהיא רוצה להרגיל אותי להתמודד לבד ולראות איך זה מרגיש כך אני חושבת...מצד אחד חבל לי שהיא לא ענתה ומתחשק לי להבריז מהפגישה וכבר להפרד בלי תהליך..מצד שני יש הרגשה שהיא מנסה אותי או משהו כזה ואולי זה לטובה שהיא רוצה שאתרגל...אבל כואב לי ממש....... וגיגית אני מקווה שאת מרגישה כבר יותר טוב..את כבר נשמעת אחרת מההודעה הקודמת...ותודה על הערכה שלך כלפי

באמת? אפשרי? חשבתי שזה לא אפשרי להשאר בקשר כלשהו...מה באמת אפשר? לעדכן, לאחל חג שמח? לא חשבתי שאפשר...חשבתי שאם מסיימים טיפול אז אין מצב לעדכונים וכו'...אין לי מושג מה הגישה שלה אבל עכשיו כשהזכרת זאת אברר, תודה. היא אמרה שהדלת פתוחה ושתמיד יהיה לי מקום בטוח לחזור אליו שזה טוב לדעת אבל היא לא אמרה דבר על עדכונים וכו'.