ככה זה עובד?

שלום, יש לי בעיה רצינית. אני לא סובלת את הטיפול הזה יותר! פשוט נמאס לי, רק להרע את המצב הוא יכול. אני מרגישה שהטיפול ביחד עם הפסיכלוגית תפסו לי מקום יותר מדי חשוב בחיים, ושכל מעשיי פה בעולם הם המתנה בלתי פוסקת לפעם השבועית הזו. השבוע שלי הוא כל כך איטי, ממושך, מייגע ומתיש, לא נהנית מאף חלק בו, כשבמהלכו רוב מחשבותיי נתונות אך ורק לטיפול, שאני כל כך מחכה לו. וכשמגיע היום המיוחל, הפגישה אורכת שעה, שמרגישה כמו שניה לעומת השבוע הזה שעבר. איני מסוגלת להמשיך כך, באמת שלא. זה לא ייתכן שכל השבוע אני אחכה אך ורק לפגישה אחת של שעה. מה עושים עם העניין הזה? לא עוזר למצוא תעסוקה אחרת כדי להסיח את הדעת, חיי ריקים מדי.. וגם המעט שיש לא ממש מצליח להשכיח ממני את הכמיהה לפגישה. זה ממש פתטי והזוי כבר. האם זו מהות הטיפול, להשתלט לי על החיים? לשגע אותי? באמת שהייתי מעדיפה כבר לא לדעת ממנה יותר, לא להכיר אותה, לחיות את החיים העלובים שלי בלי שום ציפייה מייסרת לגרגר קטן ובלתי מספק. מה אוכל לעשות עוד?