אמביוולנטיות ביחס לקירבה

ליאת שלום, אני בטיפול המון המון שנים, קרוב לעשור, עם קשר טוב עם המטפלת שידע עליות ומורדות ובעיקר עליות שגרמו לי להתחזק ולצמוח לאורך השנים.הקושי שלי הוא שמצד אחד אני מאוד חפצה בקרבתה ורוצה להרגיש קשר רגשי עז כלפיה ועד כמה היא יקרה לליבי ועד כמה אני אוהבת אותה ומאידך, לאחר שאני מתאכזבת ממנה, לכאורה בשל דבר שולי, אני לא רוצה ממנה דבר ולא מסוגלת לשום קשר איתה מעבר להגעה אחת לשבוע וניסיון לדבר על הדברים. אבל הניתוק הזה שאני כופה עליי מכאיב לי מאוד. בשל הפחד להיפגע בשנית אני מנסה לחסום את רגשותיי ולהפוך את הקשר למשהו מכאני ברמת אוורור רגשות. בעצם מה שגם לא כל כך הולך. ההתנהלות הטכנית קשה לי מאוד.הריחוק שאני גוזרת על עצמי בכדי לא להיפגע ממנה קשה לי שבעתיים. בעיתות משבר כאלה אני אפילו לא מצליחה להרגיש אף כוונה אחת אמיתית מצידה. אני מרגישה כי את כל מה שהיא עושה עבורי היא עושה עבור כל אחד אחר שמגיע אליה לטיפול כך שלא תדבר איתי על ייחודי ומשמעותי. הכל שטויות ולא אמיתי מבחינתי. ובכל זאת אינני מסוגלת לקום ולעזוב ולא להגיע יותר למרות שהתהליך בחודשים האחרונים גורם לי רק כאב. כאב רב מאוד.אודה על התייחסותך. תודה גל.