קצת קר
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אניי בטיפול מעל שנתיים, יש לי מטפלת מקסימה ולאחרונה אני מרגישה שהיא מנסה לעזור לי. אבל משהו מבפנים כל הזמן מפחד. אני שומעת בתוכי קולות לא מאמינים:זה רק הפעם שהיא עוזרת. בעצם היא עסוקה ואין לה זמן אלי, בטח אם אתקשר היא תקצר מאד כי זה לא פגישה, וגם כשהיא משתדלת אני רואה את חצי הכוס הריקה ולא מאמינה ומתחברת. בקיצור משהו בי מרגיש עצור ומסתיג. ואני לא מבינה למה. ולא, זה לא בהכרח קשור לקשרים שלי האחרים בחיים (יש קשרים שאני מצנזרת אבל קרה גם קשרים שאני מודלקת ויוזמת בקלות) מאה פעמים כבר חשבתי אם להחליף מטפלת ולא הצלחתי לעשות את זה, כך שזה לא בא בחשבון. אז מה כן??????????? איך מרגישים כיף זורם וחם כשבפנים יש משהו עוצר?
היי חן, אני חושבת על הפער בין זה שפתחת את הודעתך בכך שלאחרונה את מרגישה שהיא מנסה לעזור לך ואז עברת לתחושת חוסר האמון שזה "אמיתי". אם תדפדפי פה בהודעות בפורום תראי שהרבה כותבים על כך. כשדווקא כשנקשרים, כשנחשפים, כשמתחילים לסמוך, מתעוררים גם הקולות האחרים בתוכנו של חוסר האמון. אלו קולות הפחד...כי ככל שמתקרבים כך גדל הפחד. פחד מדחייה, פחד שזה מזויף, פחד שלא יאהבו את מי שאת באמת, כל אחד והמקום שהוא יותר פגיע אצלו. אבל זה הטיפול. בדיוק זה. מן "מעבדה" אנשוית קטנה שבה את יכולה לראות גם כמה קשה להתקרב במקביל לפחדים וגם כמה חשוב להתקרב כי- זה בדיוק גם הדבר שעוזר בסופו של דבר. ליאת.
את כותבת כל כך אמיתי ונוגע. לא התאפקתי...
מנהל פורום פסיכותרפיה
