לליאת

לפני מספר חודשים כשגיליתי את הפורום התרשמתי באופן מיוחד מתשובותיך המכילות והענייניות. משהו בתשומת הלב לכל שאלה, בסגנון ובניסוח התשובה קסם לי. לאחרונה נכרת חוסר סבלנות ואף ניחוח של זלזול בתשובותיך. זו את ליאת? או שיש כאן מחליף? כי הקול השתנה , משהו שקשה לשים את האצבע ולא בא לתת דוגמאות ספציפיות, אך הרמתי גבה במספר תשובות. זו רק אני?

ליאת, מעריכה את תשובתך הכנה, ישירה ומאוד אנושית שבוע נפלא לך ולכל הנוכחים :)

ליאת! איזו מודעות עצמית גבוהה!!!! אני ממש מעריצה אותך על היכולת להכיר בעצמך, ולהביע זאת. תמשיכי להיות את! אשפר להתחבר ולקבל מאדם - כאשר הוא הינו עצמו.

ליאת היקרה, ריגשת בתשובתך הכנה.....כל כך נכון הרגשתי את זה בטיפול את "הכשלים האמפתיים" ואז לאט לאט התחלתי להבין שאף אחד לא מושלם.....למרות שבעניי המטפלת שלי קרובה מאוד לזה :)

הי, עץ יפה... מתקן כזה, מחזיר למסלול. הזדהיתי עם הנאמר ממספר כיוונים - הן עם דברייך 'אחת מכאן', שאיכשהו ציפיתי להם (ודי נראה לי שהקול שהושמע קיים בכמה וכמה מהקוראים/כותבים כאן בעוצמה זו או אחרת וצף יותר בעיתויים אלה או אחרים). במקביל עם דברייך, ליאת. מאד. על הותק, על המרחב, על הגמישות, על הגלוי והנסתר, על ההשתדלות, ועוד ועוד. המממ... אמפתיה והכלה... מי אמר שחייבים כל הזמן... אדרבא... ו - קול נוסף, מנגדו, כך נראה לי, הושמעו קולות מרככים-מאפשרים - והוא הקול הפנימי המתקיף שמנסה לבטל לחלוטין ביטויים כשל השואלת, או נוזף בהם. ואני חושבת לי ש - בדר"כ כשמשהו חדש, הוא מלהיב יותר, נוצץ יותר. ועם הזמן, ההיי של ההתחלה שוכך. כי ככה זה, ובאמת אי אפשר כל הזמן. ממש אי אפשר. אבל עדיין הייתי רוצה להאמין שלפעמים יחזרו פיקים כאלה של טוב מעט ממלא יותר. בתדירות סבירה לצדדים. בכל קשר. משאלה שלי... ליאת, כתבת על התקדמות הטיפול, על כשלים אמפתיים ו... נזכרתי מעט בדרכו של הטיפול שלי. איך בהתחלה, ודווקא משום שלא הייתה עוד היכרות, לא היה סיכוי לדייק. ובכלל, לקח לי זמן עד שהבנתי שאני אמורה לשתף בכל המקומות בהם נפגעתי, ונפגעתי עמוקות כל שביב שנייה, עד כדי חוסר הכרה. אבל מה, אז ציפיתי בהגזמה שדרך ההכרות יהיו יותר דיוקים (האמת, פדיחות, ואולי הפוך - הדרישות שלי היו בלתי ראליות בעליל - ציפיתי שגם מבלי שהייתה היכרות כלל יהיה דיוק אינסופי), אבל, מצד שני רציתי גם שהמטפל לא יהיה זה שהולך על קליפות ביצים, אלא שיהיה הוא. מאידך, כשהרשה לעצמו להיות יותר הוא, הבהלה הייתה עצומה. ומה עוד אומר, אומר בהקשר ש - אכזבה היא לעתים מילה פשוטה מידי לתאר את עוצמת הרגשות. לצערי בעולמי למשל, עדיין, ואיני יודעת עד כמה ניתן לשנות זאת, לפעמים האכזבה גדולה מידי מידי עד כדי תחושה עוצמתית של משבר אמון, הרגשה שרומיתי ונבגדתי וכד'. לעתים מרגיש יותר כמו צלקות שמצטברות ולא כמשהו מגדל. בדיעבד אני יכולה לומר שהקשר הטיפולי החזיק מעמד והתמדתי למרות כל אלה. אבל, עדיין, בחיים, אני מאד בודדה. אמנם חל שיפור, מי-היה-מאמין; אם קודם רק שתקתי וברחתי, היום אני קצת יותר מראה את עצמי, ואולי לא תמיד שוברת את הכלים עד הסוף. מתפרק מתחבר, א.ה., חלשה בפרקטיקה

האמת שגם בטיפול אני נתקלת בזה, בהערות "לא במקום" או שאלות מצחיקות או שאלות לא קשורות שברור לי שהם באו מתוך עולמה שלה. בדרך כלל זה חובר טוב, ומעלה בי חיוך שובב , הפסיכולוגית שלי, יש לא פאלטות :-) זה דווקא נעים לחשוב שגם היא ( או את או כל אחד אחר )לא מושלם. לא רק אנחנו:-)