געגוע......

ליאת היקרה, במשך כל זמן הטיפול היה לי קשר עם המטפלת בין הפגישות...לעיתים הצלחתי שלא ליצור קשר אך לרוב יצרתי די הרבה...בין הפגישות האחרונות לא יצרתי בכלל קשר כי אני יודעת שעוד מעט נפרד ואני חייבת להרגיל את עצמי.... היום נדחתה הפגישה הקבועה (ידעתי מראש) והיא זזה לעוד שלושה ימים כך שההפרש בין הפגישות גדל השבוע וזה קשה...אז היום לא יכולתי להתאפק וכתבתי "את חסרה לי...יודעת שאת פה:)" והיא כתבה "אני פה" אז המשכתי וכתבתי שאני מתגעגעת ונפגש בפגישה, ושהכל בסדר...על זה כבר לא הייתה תגובה..אני כל כך מתגעגעת וגם קצת חבל לי שלא יכולתי יותר.....אבל אין לי מושג איך אצליח להפרד אם רק המרחק בין הפגישות גדל השבוע..כאילו אז מה? למה לא יכולתי לחכות?????ואני מנסה כל כך ולא מסוגלת להתנתק לגמרי ממנה.. אבל גם לא רוצה.זאת התנסות ראשונה שלי בפרידה מהסוג הזה.תמיד הצלחתי להתנתק ובכלל לא חשבתי על פרידה שזה כואב וכו'......ועכשיו זה כואב כל כך ורציתי לדעת מה עושים עם זה???????איך????יודעת שאני בסדר, יודעת שאסתדר בלעדיה זה לא העניין העניין הוא בגעגוע שלי העמוק אליה.....לפגישה....ולמה אומרים שיש משהו טוב בלהתגעגע......אני תמיד העדפתי לשכוח ועכשיו זה נעשה בלתי אפשרי לשכוח אותה.......למה זה קורה לי?????האם כך מעבדים פרידה?????????

תודה ששיקפת לי את שני הצדדים..לא יודעת זאת בטח שאלה פילוסופית כזו..האם להקשר ולהרגיש קרוב ולדעת שזה יפסק יום אחד או לא להתקרב ולא לתת להקשר כל כך ואז גם יותר קל להפרד? מה את חושבת? ברור שתגידי שעדיפה קרבה אבל לא בטוח...אני מובנת?