ליאת ברעוז היקרה

הייתי בקשר טיפולי עם עובד סוציאלי. נתקלתי בהתנהגות חמורה מצידו. לא אפרט מהי בדיוק. רק אומר, שגורמי אכיפת החוק עורבו, ופעלו היטב בנושא. אני יודע שנתקלתי ב"תפוח רקוב". ברור לי שרוב המטפלים הם אנשים טובים, שרוצים לעזור למטופלים שלהם, בטח לא לפגוע בהם קשות. אני מעוניין להיפגש עם מטפלת אישה. (אחרי מה שעברתי, איני מוכן להיות בסיטואציה אינטימית עם גבר, וזה רמז בשבילך למה שקרה לי שם). יש לי דברים שאני רוצה לפרוק מהלב, מול מישהי אמפתית. זה חתיכת סלע ענק על הלב מה שקרה לי. אבל נוצרה אצלי חשדנות כלפי כל הקונספט. אני חושב על קליניקה, שתי כורסאות, טישו, ונהייה לי לא טוב. זה מחזיר אותי לאז. זה נגמר לא טוב. וגם אם המטפלת תהייה נחמדה מאוד - אז מה?. הרי גם הדרעק ההוא היה איש נחמד בהתחלה. את מבינה מה אני מנסה לומר?. אני זקוק לטיפול, אולי אפילו יותר מתמיד. אבל חושש שכל דבר יזכיר לי את הטיפול "ההוא". ובכך אני גורם עוול עצום למטפלים האחרים, שרובם אנשים מצויינים, וגם לעצמי - כי אני נמנע מהעזרה שאני זקוק לה. איך להאמין מחדש במי שיכולים לעזור לי?.