ליאת שלום

כתבתי לך לפני כמה ימים. כותב שוב. עם או בלי קשר. בתקופה האחרונה אני עצוב. הצטברות של כמה דברים. אף פעם לא היה לי קל מדי. תמיד היתה מועקה קטנה. אבל איכשהו היא גוברת. את יודעת מה אני הכי רוצה? ללכת לפסיכולוגית ולבכות. רק לבכות. אנשים חושבים שכדי שגבר יבכה, צריך שתיקרה לו טרגדיה איומה. אין לי אישור לבטא רגשות קשים. נורא מקנא בנשים, שעבורן זה לגיטימי לגמרי לבכות. אני זקוק לרכות, אמפתיה. ואין לי. זקוק למישהי שתלטף אותי, מטאפורית. שתבין אותי. בלי שיפוטיות.

שלום חתול, מעניין השם שבחרת... מה שתמיד אהבתי אצל חתולים זה התעוזה או אולי ה"חוצפה" לבוא ולדרוש ליטוף... הם פשוט תובעים את זה, מכיר? הם ניגשים ומתחככים ברגלו של האדם באופן נחוש והחלטי: "אני רוצה שילטפו אותי!" חבל שאנחנו לא יכולים לעשות כך... כלומר יכולים אבל זה לא מקובל בחברה (אצל ילדים דווקא כן). הצורך שלך כ"כ אנושי, מאחלת לך למצוא קירבה ואינטימיות שיאפשרו מגע ורוך. כולנו זקוקים לכך... בינתיים, למה לא לבכות אצל הפסיכולוגית? זו אפשרות נגישה ולגמרי לגיטימית.