הי ליאת

בזמן האחרון אני חשה על עצמי שינויים בעקבות הטיפול (נראה לי שזה בעקבותיו) ואני לא בטוחה שאלו שינויים משמחים. אני פשוט מרגישה ברגרסיה. נבהלת מכל שטות, לוקחת ללב הרבה יותר מפעם, מנתחת בלי סוף קשרים בעבודה ובחיים, עסוקה בעצמי 24/7, נכנסת להיסטריה ומוציאה דברים מפרופורציות. זה מציק לי מאוד. לא הייתי כך. אני בחורה די יציבה, חזקה ועצמאית. אני לא מצליחה להבין אם זה שלב/תהליך מיטיב. הוא לא מיטיב בעיני. זו גם לא הגישה שלה (עידוד רגרסיה) נראה לי, אז מה קורה לי? ואיך אפשר להמשיך לטפל ככה באחרים? אולי זה מזיק?