לילדת אביב
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
הי ילדת אביב, איננו מכירות ועל אף היותך וירטואלית, העסקת את מחשבתי במשך היום. אפילו כעת. בשבועות האחרונים אני קוראת אותך, מזדהה עם מחשבותייך והרגשתך, אלו הנעימים ואלו המכאיבים. בעיקר עם הזגזוג בין היותך ילדה להיותך בוגרת. קוראת אותך וחושבת לעצמי, כמה אני מבינה מה עובר עליך. חיכיתי עד היום, מועד הפגישה האחרונה שלכן, כדי לכתוב לך שאני איתך, על אף שאיננו מכירות. רוצה לומר לך שיעבור זמן ואת תוכלי להרגיש גם אחרת. ובינתיים, רק טיפ קטן ממה שעזר לי להתגבר. בתום הטיפול, כשהרגשתי שנותרתי לבד , נהגתי בכל שבוע , ביום שהיה יום המפגש השבועי שלנו, לפצות עצמי בקניה קטנה. הייתי חושבת ביני לביני שמגיע לי לפנק עצמי במתנה שהיא כולה עבורי כיוון שהצלחתי להתמודד שבוע נוסף בלעדיה, ללא עזרתה ותמיכתה. לפעמים היתה בזה נחמה, לפעמים תחושה של ניצחון קטן שיכולתי לכך. לפעמים - זה לא ממש עזר ובמקרים אלו פשוט אפשרתי לכאב, לעצב ולגעגוע למלא את החלל במלואו, מבלי חשש ובלי בושה, תוך ידיעה שביום המחרת הכאב יחלוף וארגיש שוב מחוזקת. וכך, אט אט, למדתי להסתדר גם בלעדיה. ובעצם, למדתי להסתדר עם עצמי ובזכות עצמי והרבה בזכות הכלים שרכשתי במהלך הטיפול. מאחלת לך דרך צלחה ואל תיבהלי מעצמך וממה שאת מרגישה וחושבת. במקרה הזה, הזמן הוא באמת רכיב משמעותי. ועד אז, אנחנו - כאן איתך ובשבילך שיהיה לך קל דנה
תודה.חזרתי הרגע מהפגישה.......עוד לא עכלתי.....
דנה, מילים כ"כ מרגשות כתבת. ונתת לילדת האביב עיצות יפות וטובות. ילדת האביב...מוזמנת לשתף איך היה כשתוכלי. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
