דיכאון לא מוסבר..

היי ליאת, אני סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה שיקומית, בת 28. בטיפול כבר כמעט ארבע שנים. בחודשים האחרונים אני חשה ירידה כללית במצב הרוח שלי. הפנים נפולות, הרצון לצאת, לראות את העולם, לראות אנשים, לבלות וכד' כבר לא מה שהיה. נהייתי פחות פעילה, וגם באיזה שהוא מקום פחות מאושרת. זה קשור להתבגרות מסויימת, במידה רבה ללימודים האינטנסיבים, ובהרגשתי קשור מאוד מאוד לטיפול, שמקדש שבוע שבוע את הנקודות הכואבות, הקורבניות, השליליות של חיי. אני מאוד קשורה לפסיכולוג שלי, וטוב לי. אבל אני לא יכולה שלא לשים לב שמשהו בי השתנה. בכל אופן, העליתי את התחושות בטיפול, אך אני מנסה להסתכל על זה מזווית נוספת - חיצונית. אשמח לשמוע את דעתך...