לא "מתרגשת" מתודה

אני בטיפול כבר מספר חודשים אני מאוד אוהבת אותה, מרגישה שהיא מסייעת לי . הייתי משנה את זה שהיא רשמית מדי לפעמים , לעיתים קצת מרוחקת ( למרות שהיא עדיין מעוד נעימה, מלאת חיוך וחן ומראה לי תמיד כמה היא מעריכה אותי וכו ) מדי פעם יוצא לי לומר לה שהיא עזרה לי בזה או בזה שיצאתי מעודדת מהפגישה הקודמת ולומר לה תודה.ככה אני אוהבת. אבל היא- במקום להיות מרוצה מהפידבק, דווקא אז לא אומרת כלום. פשוט שותקת וממתינה למשפט הבא שלי או לנושא הבא. לא שמחה, לא כלום. כאילו לא אמרתי כלום. אם משהו היה מודה לי על משהו שעשיתי עבורו, הייתי יוצאת מגדרי מסיפוק, בטח אם מדובר בטיפול... וזה קצת מפריע לי שאני לא מסוגלת לשמח אותה . חשבתי אפילו להעניק לה משהו כתוב, מתנה שהכנתי כדי "להגדיל" את התודה. לא עשיתי זאת ואני חוששת פשוט להתאכזב מתגובתה הקרה ולהרגיש "פתאטית" . קשה לי לדבר איתה על זה כי זה קשור אליה, וזה אפילו קצת קטנוני לי. מה אומר לה, את שמחה שאני אומרת לך שעזרת לי ?

כן יקירה, השקט הזה גורם לנו אי נוחות,ואנחנו הרי רק רוצים לגעת,להיות משמעותיים.. לוקח זמן להבין ולהאמין שזה לא מאדישות.תאמיני לי. ועדיין גם אז אנחנו עדיין מקווים שיגניבו לאוזנינו איזו מילה שתיים מדויקות,כאלו בדיוק בדיוק כמו שאנו מעונינים לשמוע...