מה לעשות?

הי ליאת, כתבתי פה כבר בעבר,על הפסיכולוגית שלי שעוזבת- על ההריון, ועל העזיבה לחו"ל. כעת המצב מעט "ברור" יותר: היא תצא לחופשת לידה של 3 חודשים בערך, שבה לא יהיה טיפול ולא יהיה קשר ביננו, ואז כשתשוב, זה יהיה לתקופה של שנה ו3 חודשים בערך, כי אח"כ היא עוזבת את הארץ. היא חושבת שכדאי שבתקופת החופשה אלך ל"מחליפה", והיא הציעה לי את המדריכה שלה. אני מאד חוששת מכך. וגם דיברתי איתה על זה. זה נובע בעיקר ממה שאני יודעת על המדריכה, על הקשר הטב בינהן. אני מפחדת שאולי המדריכה תחליט שלא מתאים שנמשיך את הטיפול יותר, או תשפיע עליה אכשהו.. הרי זו המדריכה שלה, והיא סומכת עליה ואוהבת אותה מאד. היא הציעה לי גם מישהי אחרת- שלא קשורה אליה כל כך, והיא פשוט "נזכרה" שעבדה איתה פעם באיזשהא מסגרת וחשבה שאולי "נתאים". הבעייה היא שהמישהי הזאת עוסקת בעוד תחום בחייה, שפעם הייתי קרובה אליו, וזה מעורר בי קנאה,כי היא גם מוכרת בתחום הזה. ( לא פסיכולוגיה כמובן, אלא משהו אחר לגמרי שפעם גם אני "עסקתי" בו כתחביב, לא מקצועי כמוה). חוצמזה שהיא גם צעירה יחסית, ולא נראה לי שיש לה הרבה נסיון. ול"תכלס" : אני מבולבלת נורא. לא יודעת כבר מה לעשות. האם כדאי לי לסמוך על הפסיכולוגית שלי וללכת למדריכה שלה ( למרות שמראש אני לא אוהבת אותה, ובכלל אני מפחדת שלא תהיה שום פרטיות בטיפול שלי איתה, בגלל הקשר בינהן: מדריכה- פסיכולוגית- אני : "משולש בעייתי" - לא?). האם בגלל שהיא המדריכה שלה, היא בעצם מחוייבת לה לא פחות מלי כמטופלת? ולכן תוכל לספר לה הכל? גם דברים שאני אולי לא סיפרתי לפסיכולוגית שלי? האם זה לא בעייתי? ובכלל- לא יודעת מה לעשות עם ההריון, והעובדה שגם כשתחזור תהיה לנו רק שנה ו3 חוד': האם כדאי לחכות לה? האם כדאי לסיים עכשיו לגמרי? ואז אולי להתחיל משהו חדש לגמרי? ואם היא תחזור שונה מההריון? יהיה לה תינוק קטן בבית, נוסף על שאר הילדים שלה, לטפל בו, ואולי זה יפגע ביכולותיה כפסיכולוגית? תהיה פחות זמינה, קשובה וכ'ו? כי כבר עכשיו היא הרבה פחות זמינה ממה שהייתה טרם ההריון. ( הייתה עונה בלילה למיילים, זמינה בשעות מאוחרות בטלפון , וגם יותר סבלנית או "עמידה"-זו מילה יותר מתאימה). אני אוהבת אותה עדיין, וקשורה אליה, למרות כל מה שקורה בטיפול הזה. לפני שהגעתי אליה לא ידעתי מה זה טיפול. אני באמצע שנות ה30 שלי. רווקה. בלי ילדים. ובטיפול שנה וחצי. טיפול דינאמי. ליאת, אני מבולבלת נורא. לא יודעת מה לעשות. איך לחשוב? . מה נכון לעשות. מכל מה שקראתי טיפול דינאמי אמור להיות ממושך. ושלי- אני עד עכשיו שנה וחצי. כשכרגע יש משבר גדול בו. בגלל הצורה שבה גיליתי על ההריון, אבל במיוחד על העזיבה שלה לחו"ל. שהייתה אמורה להיות יותר מוקדמת, ורק עכשיו היא אמרה שכנראה תידחה בגלל ההריון. ( שוב- אם הכל ילך כמתוכנן...ובסדר.. וגם לזה אני דואגת. שלא יקרה משהו, שהכל יהיה בסדר). איך מתמודדים עם כל זה? המון שאלות. מה עושים בזמן חופשת הלידה? למי הולכים? מישהי חדשה? או מישהי שקשורה אליה? איך אתמודד עם הנתק הממושך הזה? לא להיות איתה בשום קשר 3 חודשים? זה נראה לי המון. מה יקרה אחרי שהיא תשוב מהחופשה? איך היא תהיה? בתור פסיכולוגית? מה לגבי העובדה שאני יודעת מראש שתהיה לנו רק עוד שנה מהרגע שתחזור? ( אגב, רק אני מבין מטופליה יודעת זאת). בלאגן....

שלום לך אבודה ( אולי תחליפי שם? למשהו שמח? זה יעזור... ) יש כאן 2 "קבוצות" של בעיות. אחת בשליטתך ואחת שלא. העובדה שהיא בהריון, נוסעת לחו"ל , איך היא תהיה אחרי הלידה (לטעמי ומנסיון אף אחד לא יכול לתת לך תשובה - היא בעצמה עדיין לא יודעת...). אלו עובדות ואיתן צריך להסתדר. אני מאוד מאוד מבינה אותך. אני מניחה ואף הבנתי שלא היה לך פשוט למצוא אותה ולרקום אמון אך מאחר שאלו עובדות מוגמרות, צריך באמת לבדוק מה עושים. לגבי מה שכן בשליטתך. מה לעשות בשלושה חודשים וכן הלאה. לגבי החיסיון מול המטפלת שלך, זה משהו שתוכלי לשאול אותה. איך מבחינה פרקטית ה"משולש" הזה יתפקד. אולי תוכלו לקיים איזו פגישה או שתיים שלושתכן והמפגש הראשון איתה יחד עם הפסיכולוגית שלך ירכך את החרדה. אולי תפגשי את המדריכה למפגש לפני יציאתה של הפסיכולוגית לחופשת לידה ותראי איך החיבור איתה ( תוכלי אפילו להיפגש עם שתי הפסיכולוגית האפשריות, כל אחת בנפרד כמובן). אם תדעי שיש לך מישהי מוכרת וטובה בחוץ, זה ירכך את ה"לא ידוע" מבחינתך. בהצלחה אבודה, ליבי איתך אך אני בטוחה שתסתדרי ותמצאי לך ידיים טובות, לא פחות. <3

הי ליאת, לא כ"כ הבנתי מה את בעצם אומרת לי? ( גם כי חסרה מילה במשפט האחרון שכתבת לי- "המציאות היא מה?" חסרה מילה/אות...). וגם כי קיוויתי שאולי בכל זאת תוכלי להיות קצת יותר "מכוונת"...סה"כ מקריאה של תשובותייך התרשמתי מאד ממך- מצורת החשיבה שלך ומהיכולת שלך דווקא כן לכוון ולייעץ, גם אם לא ממש לתת תשובה ברורה. והרי לא באמת ציפיתי לתשובות מפורשות לכל שאלותי. אבל בכל זאת- אמרת שזה תלוי בי, במטפלת, בקשר ביננו. האם תוכלי לפחות לתת לי כיוון כיצד זה תלוי בקשר ביננו? הבחירה שעלי לעשות? איך? למה הכוונה "תלוי בקשר ביננו"? אני זקוקה למחליפה בזמן החופשה שלה. זאת עובדה. ברור שזה "לא אפשרות מועדפת" עלי. הרי בחרתי בטיפול אצלה. ובסה"כ שנה וחצי זה לא כזה הרבה זמן כדי לסיים טיפול דינאמי, הלא כן? אז בוודאי שקשה לי. אני גם מתארת לעצמי שמן הסתם "יש עוד דגים/פסיכולוגים בים" , שיוכלו לעזור לי. אבל כן יש כאן שא' בסיסית: האם כשיש הפסקה עקב חופשת לידה נכון להמתין, או נכון להתחיל טיפול חדש?(והיא חושבת שלא נכון לסיים כעת, אלא להפסיק לחופשת הלידה, וכן לחזור אח"כ כי לדעתה שנה וקצת זה לא כזה קצר, ובכל זאת לא כדאי לבטל את כל הקשר שנרקם ביננו טרם ההפסקה במשך השנה וחצי הנוכחית). מה שכן,יש כאן אילוץ נוסף של עזיבה לאחר מכן לחו"ל... באשר לסוגיית המחליפה: קיוויתי שתוכלי להאיר קצת את עיני באשר למה "מקובל" , או מה את חושבת מנסיונך, כדאי לעשות: ללכת למדריכה של המטפלת שלי? מה זה אומר? האם זה דבר מקובל? כשפסיכולוגית בחופשה להפנות למדריכה שלה אוש עדיף למישהי אחרת? גם האם היחס לטיפול אצל מישהי שמראש תוגדר "כממלאת מקום" צריך להיות עבורי אותו יחס כמו למטפלת קבועה? או חדשה? טיפול הוא סה"כ חוויה די חדשה בשבילי... אני באמת בחושך. אין לי מושג מה זה אומר "מחליפה" , או איך מתמודדים עם בעייה כזאת. אולי לפחות תוכלי מעט לכוון אותי יותר במספר שאלות? ולגבי "פחד" - כן. יש בי פחד. זה נכון. ההחלטה ללכת לטיפול, ועוד לטיפול דינאמי- שדורש הרבה יותר זמן, סבלנות, אורך רוח, והשקעה כלכלית רבה היא לא החלטה פשוטה. ולכן קשה לי יותר עם המצב שאליו נקלעתי. זה לא משהו שלקחתי בחשבון או שידעתי שעלול לקרות כאשר התחלתי. בבקשה- אנא ליאת, האם תוכלי לשפוך קצת אור בתוך החושך?