"זה לא מתאים"
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
קרה לכם פעם שביקשתם בסוף פגישה (כאשר זה התאים לתוכן של הפגישה) לתת חיבוק ונתקלתם בתגובה של רתיעה עם "זה לא מתאים"? לי זה קרה, והרגשתי נורא מבפנים, רציתי לברוח את הכמה פסיעות עד לדלת היציאה מרוב בושה, וכאב של חרטה על שהעזתי לבקש לעשות משהו שהתקבל ככה. זה מצב פאתטי - רציתי לקבור את עצמי מרוב בושה.התחרטתי על הרגע שזה ייצא לי מהפה... בעבר בנסיבות אחרות זה הגיע ממנה (החיבוק) ועזר לי... אז חשבתי שבפגישה הזו, כשזה היה קשור ומתאים (לדעתי) לתוכן, אפשר להעז לבקש, הרגשתי פתאום צורך עז.... בחיים שלי לא ביקשתי מאדם לתת לו חיבוק... אבל התגובה הזו - העיפה אותי אחרוה ב"בום" חזק.רציתי להיעלם. מה דעתך, ליאת? אולי עוד מישהו זה קרה לו? האם זה הגיוני להרגיש כאב של דחייה כזה עמוק? ואני מתביישת נורא לבוא שוב, לא מסוגלת להסתכל לה על הפנים. בא לי לבטל את הפגישות ולא לחזור לעולם. או אולי רק אחרי המון זמן, כשזה "יירגע" לי. אם בכלל. כמובן שאני משחזרת בראש כל הזמן את ה"רגע" הזה. כאילו זה 'קליק' שהונצח במצלמה נסתרת. ומנסה לדמיין איך הייתי הולכת בלי לבייש את עצמי ככה - לשאול אם אפשר לתת לה חיבוק ולהיתקל בסירוב הזה.... אבל זה היה. ואי אפשר לשנות. ובכל פעם כשמשתחזר לי (שזה בערך בכל רגע פנוי ממחשבה אחרת) אני מרגישה כאב חד של סכין בנשמה... איך מתגברים על זה?
וואו..איזה כאב חד! כל כך מבינה אותך...בטח שזה הגיוני להרגיש ככה...האם היא הסבירה למה זה לא מתאים? הרי זה כבר התאפשר פעם בניכן...האם יש בניכן הסכם כלשהו על מגע? כי נראה לי שזה דורש הסבר ממנה..אל תתפשרי על הסבר, תספרי לה בדיוק מה חווית...אצלי היא פשוט אמרה שזה כרגע לא נראה לה או משהו כזה והחיבוק שלה הוא במילים..והבהרנו מתי זה כן יתאים והיא הסבירה לי..והיה לי יותר קל לקבל את הסירוב..וגם היא נתנה לי הרגשה שאפשר לבקש שוב ולא בטוח שהיא תסכים...ובכל השנתיים ושלושה חודשים שהיינו יחד קבלתי 4 פעמים חיבוק למרות שרציתי הרבה יותר...על האחרון את יכולה לקרוא בהודעתי למעלה...איתך..ילדת האביב
אל תישארי עם הקושי והדחייה. לכי, ותני לה הזדמנות לתקן את הרושם שלך( ולוא דווקא ע"י חיבוק הפיסי)
לבקש את דעתך למה שכתבתי כאן?
היי מתחרטת אני מבינה את עומק הפגיעה, תחושת הכאב, האכזבה והנטישה. באמת. זה נשמע קשה ככה להרגיש את זה כ"כ ישיר אבל...אני רוצה להציע לך להסתכל על הדברים מנקודת מבט אחרת ואולי זה גם יעזור לך להתמודד. אולי, המטפלת אמרה זאת כי: היא מתקשה עם מגע פיזי והיא לא מהסוג "המחבק" בלי קשר אלייך בכלל, כי..זה הפתיע אותה והיא הגיבה לגמרי מתוך אישיותה, כי..היא הרגישה שזה לא האופן שבו היא מטפלת או מתייחסת, כי..היא פשוט הייתה אותנטית איתך ולא רצתה לעשות משהו שהיא לא מרגישה איתו בנוח ואולי גם היא חושבת שזה לא נכון לקשר הטיפולי. בסופו של דבר טיפול פסיכולוגי הוא טיפול בדיבור. נכון שהרבה פעמים כותבים פה על חיבוקים אבל אני חייבת לומר שמהכרותי עם הרבה מטפלים רובם לא מחבקים, בטח לא באופן קבוע :) , פשוט כי זה לא פסיכותרפיה גופנית לא שיאצו ולא הילינג. זה טיפול מילולי בעיקרו ואם יש מדי פעם מגע של יד על הכתף או חיבוק לפרידה או כל דבר כזה זה נראה לי איכשהו יותר מחובר למציאות מאשר מציאות של חיבוקים כשגרה טיפולית. אני חושבת שאם תראי את חווית הדחיה ככזו לא כדחייה א-י-ש-י-ת בכלל זה יקל עלייך. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
