ליאת יקרה

הבנתי את הבעייתיות של התלות..היא מלווה אותי תקופה ארוכה...וגם שוחחתי איתה המון על העניין הזה והקשר שלנו כמה הוא תופס מקום וכו'... אני רק רוצה לציין שלפני שנה זה בכלל לא היה מתאפשר (הפרידה) כי הגעתי שלוש פעמים בשבוע ושיחות בין..מיילים, והודעות אבל עם הרבה גבולות ברורים! הרבה פעמים היא לא ענתה והתייחסה לזה רק בזמן הפגישות...לפעמים כעסתי עליה אבל הכל ביררנו..פחדתי מנטישה וכו'...אבל היא לימדה אותי לאהוב את עצמי ושהיא כאן גם כשהיא לא עונה וכו'...ולכן אני חושבת שאצלי זה היה הכרחי הקשר החזק...כי יש תקופות של דיכאון וצריך לשמור על המטופל (והמבין יבין...) ולאט שיחררנו והיא כל כך האמינה שזה תלוי בי ואני יכולה לבד...ואכן אני ביקשתי להוריד פגישות,ירדנו לשתיים ואחר כך לאחת...ואני החלטתי כמה לכתוב לה..היא סיננה אמנם תשובות אבל תמיד נתנה הרגשה שצריך להשאיר את הדברים לפגישה...וכך לאט והכל בהדרגה וזה חשוב... היה חוזה טיפולי וזה מה שלדעתי חשוב מאוד מאוד!!!!! כי אם אין והכל פרוץ התלות באמת הופכת להיות כמו חמצן ואי אפשר בלי..אני אדם שמקצין ורואה הרבה דברים בשחור ולבן ולכן גם הקרבה אליה הייתה כזו...ואני חושבת שהחיבוק שלא יכולתי לקבל בפגישה האחרונה גרם לי להרגיש רע מאוד..ועכשיו כשקיבלתי אני יכולה להיות יותר שקטה...והפרידה כאילו הושלמה, נכון זה בעייתי תלות במטפל אבל את צודקת עצם הבחירה שלי במשפחה שלי ולא בה אולי לימדה אותי שיש חיים אחרים ואולי זה באמת יתברר שזה לטובה..תראי הבעייה שהבעייה שבאתי בגללה עדיין צריכה עיבוד ואני יודעת שאולי אף פעם אני לא אצליח להתגבר על הבושה והאשמה שבגללם באתי וזה חבל..ועל קשר בעייתי שדורש עיבוד.....עברתי משהו לא קל..לא באתי בגלל תלות כזו...אי אפשר לספר פה בדיוק..לא רק התלות, יש גם דברים מעבר...הכאב הוא על זה גם וחבל לי....

לא אכנס לתכנים של ההודעה. עייפה. רוצה רק לומר לך שאני איתך.עם הכאב והקושי.. דפי.