המטפלת שלי בחופשה

ליאת שלום, המטפלת שלי טסה לחו"ל לחופשה בת כחודש ימים. חופשה שהיא עושה אחת לשנה בקיץ ואני איכשהו אמורה להתרגל אליה ולדעת שהיא חלק משגרת הטיפול שלי. הפעם, למרות שדיברנו על כך לא מעט פגישות קשה לי מאוד. כולם שואלים אותי מה קרה לי, למה אין לי מצברוח ואם הכל בסדר אצלי. אז כן הכל בסדר אבל אני מרגישה שכל רגע אפרוץ בבכי ורק חושבת על זה שהיא איננה. לא מסוגלת להכיל את כל מה שבנינו ועוזר לי ביומיום. איך אני מתגברת על מה שאני מרגישה כאובדן של הקשר וממשיכה לתפקד במיטבי. דרך אגב הניתוק לא אמור להיות ממש מוחלט כי היא אמרה שנתכתב והיא תרגיש ממש רע אם אמנע בעדי לספר לך איך אני. כשהיא מוכנה לשמוע הכל. מה שלא כל כך נראה לי הגיוני כשהיא בחופשה להעמיס עליה עם השטויות שלי...

יעל,אני מאוד מבינה את הקושי שאת חווה, את ההרגשה שמי שמחזיק אותנו כשכל כך קשה איננו ואנחנו צריכים להתמודד לבד אבל...אולי כשנגזר עלינו להתמודד לבד אז נגלה שאנחנו גם מסוגלים לזה? גם שלי יוצאת לחופשה, ואת יודעת מה? אני שמחה על כך, אני מרגישה שעכשיו תהייה לי אפשרות להתמודד, או לפחות לנסות להתמודד, להוכיח לעצמי שאני יכולה גם לבד, ושאני מסוגלת ושיש לי את הכוחות שלי,הם לא נעלמו, הם פה. תחשבי על זה כפתח בשבילך להתמודדות, לחוזק, ואם תצליחי אפילו חלק מהזמן להיות חזקה ראי זאת כהישג וגם אם לא אז את יודעת שיש לך את האפשרות לכתוב לה. חוץ מזה שאני גם באמת באמת שמחה בשבילה שהיא יוצאת לחופשה. שתקופת החופשות הזו תעבור בקלות על כולנו גיגית