התנגדות לטיפול ?
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
ליאת אני בהמשך להודעות קודמות ... בלילה שלפני הפגישה חטפתי וירוס ..התכווצויות בבטן והתקף מיגרנה ובחילות ושיעולים בבוקר של יום הפגישה חשבתי לא ללכת לעבודה ובסוף הלכתי עם כאבים פיזים התשחררתי מוקדם מהעבודה אמרתי אני אלך לישון ואקום שעה לפני הפגישה קמתי ולא יכולתי לגרור את עצמי לשם למרות שחיכיתי לפגישה וביום הפגישה עצמו מצאתי את עצמי בלי כוחות ועם כאבים פיזים קשים,שלא נדבר על כאב נפשי ,ולחץ, לא ברור לי למה הרגשתי ככה שלחתי לה הודעה שאני מתנצלת ושלא אוכל להגיע היא אמרה חבל(זה כל מה שיש לה להגיד ..חבל???? ) אמנם גם אני באיזה שהוא מקום אשמה כי ביטלתי לה שעה לפני ואני לוקחת אחריות על כך ואני מצטערת.. ועכשיו אני מנסה להבין מה קרה לי האם הגוף שלי ניסה להגיד לי משהו ?ולמה דווקא בלילה לפני הפגישה אני חוטפת כאבים פיזים שמחמירים ביום הפגישה יכול להיות שאני כן צריכה להתייחס לזה ? ומה זה אומר? האם התנגדות? לטיפול? הרי חיכיתי לפגישה.. גם הייתה מן הרגשה כזאת שהלכה איתי שאיני יכולה לצאת מן הבית ולהתמודד עם החוץ ,אפילו לא כדי לעזור לעצמי שזה אומר ללכת לפסיכולוגית,רופא משפחה נשארתי בבית ופשוט בכיתי ובכיתי ובכיתי כמה שעות ולמחרת יצאתי מן הבועה וחזרתי לעבודה ולתפקוד הרגיל אולי כשהנפש כואבת כך גם הגוף מגיב .. כרגע מרגישה אבודה כזאת אבודה ואין מה שינחם
קורה. מקווה שאת מרגישה טוב עכשיו ותפגשו בריאות מלאה
לניריתלא בעבר כשהתחלתי את התהליך הטיפולי כשהרבה דברים היו קבורים בפנים גם אני חששתי לבוא לטיפול וגם רציתי . לא הייתי נרדמת בלילה שלפני הטיפול באופן קבוע וכשהייתי מגיע לטיפול הייתי כל כך עייפה שלא היה לי כח לדבר.אני חושבת שזה הגוף שלך שמדבר איתך שהוא רוצה לשלוח לך מסר . ושעם זה ואת זה את צריכה להביא לפגישה . תחשבי מה הגוף רוצה לאמר לך , אולי הקצב מהיר מידי ? אולי את מפחדת לגעת באזורים מסוימים? מטפל טוב יכול גם להרגיע ולא רק לנגוע . בתור אחת שהטיפול שינה לחלוטין את חייה אני מבינה אותך .מאוד. דעי שאת בדרך הנכונה טיפול הוא מסע ובמסע יש לפעמים עליות וירידות אבל את לא לבד במסע הזה .תני לה להיות לידך לצידך . שיהיה בהצלחה ! אדוה
ואני לא בטיפול, מדובר בפסיכולוגית שהלכתי אליה בעבר וסיימתי את הטיפול בגלל בעיה כלכלית שהיתה לי. הפגישה היתה אמורה להיות פגישה ראשונה אחרי שלא נפגשנו המון זמן. דווקא כן חיכיתי לפגישה ורציתי ללכת אבל לא הלכתי בסוף גם בגלל הכאבים הפיזיים אבל אולי לא רק בגללם.. היא פעם אמרה לי משהו על זה שדווקא כשהכי קשה והכי מבולבל והכי כואב ומעורפל ומפחיד -דווקא אז-אני בורחת. אני מבינה אותך מאיזה מקום זה מגיע שאין לך כוח לדבר בפגישות.. גם אני מרגישה ככה לפעמים,ולא כי אני לא רוצה,פשוט כי נורא כואב והכאב מגיע לרמות שאי אפשר לתאר במילים ואז זה מתסכל כשהמילים לא יוצאות ואז מה שבא לי לעשות זה לבטל את הפגישות ומצד שני זה מרגיש לי כאילו זה לוותר לעצמי סליחה אם יצא מבולבל מקווה שהבנת נירית
היי נירית, נראה לי שבסופו של דבר אם אני מסתכלת על הדברים קצת ממבט על וחושבת על יתר ההודעות שלך אז אולי כל ההתלבטות בין המטפלות והאישואים שעלו סביב זה משקפים איזו אמביוולנטיות כלפי טיפול וכלפי האפשרות שבאמת "יגעו בך". כתבה נכון אדוה, טיפול הוא לא תמיד קל, זה דורש סוג של אומץ לגעת במקומות מסוימים,להפתח, לתת אמון להכיר מי אנחנו באמת - להסתכל במראה. יחד עם זאת טיפול גם עוזר ומשחרר וכנראה שגם את זה את יודעת וגם זה קול בתוכך. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
