יום מתיש ומלא כישלון וחשבון נפש

היום ביקשתי סליחה ממישהי שלפני כמה שנים נהגתי כלפיה באופן לא הוגן. זה היה מתוך מצוקה שלי, לא היה לה כל צד בזה. פשוט הגעתי היום במקרה למקום שבו היא נמצאת. לא ידעתי אם היא שם היום. חלפתי על פני החדרים כדי אולי למצוא אותה. ואכן מצאתי. הרבה שנים עברו מאז שראיתי אותה, והרבה זמן שרציתי לבקש סליחה. אני שמחה שעשיתי זאת, אך חשבתי שארגיש הרבה יותר טוב אחרי זה, מן תחושת ניקיון. אבל במקום זאת, אני חושבת על איך שנראתי ונתפסתי בעיניה. היא הייתה מאוד נחמדה בשיחה, הזמינה אותי לשבת, שאלה מה אני עושה היום, והגיבה בחיוך. אבל לא תיארתי לעצמי שאבכה, רציתי שזה יהיה יותר הומוריסטי, שהיא תבין כמה שאני חושבת שהייתי טיפשה ("טפשונת" אפילו יותר מתאים)שהיא תראה שהתבגרתי, שזו היסטוריה, שאני חזקה. אבל תחת זאת בכיתי, אפילו עפה לי טיפה של רוק כשיבבתי ודיברתי חלושות והיא הגישה לי טישו. הרגשתי מגעילה על כך שטיפת רוק עפה לי ושבטח נראיתי מאוד מגעילה ומגוחכת. ממש לא רציתי לבכות בשיחה הזאת. וגם... עשו לי בעיות באוניברסיטה היום. וציון המבחן שלי עדיין לא הגיע, למרות שעברו שלושה שבועות, אז כעסתי והתקשרתי בכעס לאוניברסיטה, כתבתי בכעס לרכזת (זה היה אחרי בקשת הסליחה בבוקר ואחרי שהייתי כל היום מתוחה ומותשת) ולפני כמה דק' נכנסתי לאתר הקורס והתקבלה כבר תשובה - ציון רע בעיני, שלא משקף את רמת הידע שלי. הציון הוריד לי את הממוצע בנקודה, וזאת לאחר שלפני חודשיים ציון בקורס אחר גם הוריד לי את הממוצע. שתי נקודות ירדו בחודשיים, והפכתי מתלמידה מצטיינת ללא מצטיינת. כל כך נורא שכדי להתקבל לתואר שני שופטים אותך על פי ציונים בלבד ולא עפ"י כישורים ויכולות. תראו מה שזה גורם לנו - לשאוף להצטיינות, להיות מתוסכלים. כולה ציון, אבל על-פיו אנחנו נמדדים. אז עכשיו יש לי שני ציונים לשפר - שני מבחנים בשבועיים. ואני לא במצב כספי טוב כבר כחמישה חודשים, ומגיעה לפסיכולוגית פעם בשבועיים. רק עוד שבוע אלך אליה, ואני צריכה אותה מאוד. לא מאמינה ששיחה טלפונית או מייל יוכלו לעזור לי. ויש לי עוד כל כך הרבה דברים על הראש, ותחושת בדידות גדולה (למרות שהשבוע יצאתי 4 פעמים לבלות ונפגשתי עם חברים). רוצה זוגיות. יצאתי לדייט הכי הזוי לפני כמה ימים. תמיד אני נהנית בדייטים, גם אם לא יוצא מהם קשר. אבל הדייט הזה היה מייגע. רוצה כבר להביא ילד לעולם, ואין לי עוד הרבה זמן. אם מבחינה כלכלית מצבי היה יותר טוב, הייתי מביאה. אך לא אביא ילד לעולם בתנאים שלי - ללא כלכלה מספיקה (ואני עובדת בשתי עבודות!), ללא משפחה תומכת. הכל תקוע, הכל. אני נאה, חברותית, מצחיקה, כנה ובוגרת. אבל בכל זאת כלום לא הולך, בשום תחום.

מסכימה עם מה שכתבת, ותמיד זוכרת להסתכל על חצי הכוס המלאה. גם בזמן שהוצאתי את התסכול שלי כאן, על-גבי הפורום, באותה נשימה אמרתי לעצמי "לא נורא, אז עוד עיכוב קטן לקראת סיום התואר.....לא נורא, היה דייט לא מוצלח, אבל העיקר שקניתי בגד חדש, התגנדרתי לי, בכל זאת ניסיתי, וקדימה צעד לדייט הבא.....נכון שנראתי מגוחכת כשביקשתי סליחה, אבל לפחות העזתי ומימשתי את רצוני....ולא נורא שכעסתי כי מחר יש יום חדש". ולמרות הכל, באותו רגע שהדברים קורים, הם מעצבנים. אבל כנראה שזהו טבעו של האדם - למרות שהוא יודע מהי הגישה ואיך צריך לחשוב ולנהוג, ברגע האמת הזיכרון שלו הופך לקצר. והנה, כבר מאתמול אני מתכננת לי את הטיול לאיטליה, כבר הייתי בסוכנות נסיעות. שנים שלא נסעתי לחו"ל, ואיטליה היא חלום חיי. תודה על תגובתך המעודדת.