אפשר לשתף גם בטוב? :)

כתבתי פה בתחילת החודש על הכאב הזה שמציף אותי,על הקושי הזה שאני חווה בטיפול, על כל התחושות שלי מול המטפלת, על הרצון הזה לפנות לטיפול תרופתי כי אני מרגישה שזהו, הדיכאון הורג אותי. אז אחרי שבאותו שבוע הייתי באמת חלשה (פיסית ונפשית) הגיעו להן שבועיים של שקט, הרגשתי הקלה, הרגשתי שאני יכולה, הכוחות שלי חזרו אליי, הרגשתי שגדלתי ועכשיו אני מסוגלת, זה לא שהבעיות נעלמו, ממש לא, הכוחות אבל חזרו, האנרגיות... וגם השבוע המטפלת חזרה ונפגשנו, והיה כל כך כייף, באמת :) היא מקסימה!!!!! ליאת- מה זה המעבר הזה בין הרגשות מולה? איך זה שפעם אני מרגישה אותה רחוקה, קרה ולא איכפתית ופתאום מרגישה אותה כל כך איתי, כל כך בשבילי?? ועוד דבר חשוב- ליאת,אני מרגישה שאת כל כך משקיעה בכל תגובה שאת כותבת פה, אני ממש מדמיינת אותך יושבת, מתחברת לאדם שמאחורי המסך (וזה ניראה לי הכי קשה) חושבת מה הכי נכון לכתוב וקולעת בול! תודה רבה לך:) וגם לכן,לכל אחת מכן, תודה רבה רבה שבת שלום והמון נחת גיגית