שואלת
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני במצב מבולבל. מצד אחד בפגישה האחרונה הפסיכולוג דבר בגנות הנפטרת אימי, גם אם התכוון לטובתי, לא יכולתי לשאת זאת, הדם שלא עוד לא התיבש...ונשאר לי מהפגישה טעם כועס ופגוע מאד. מצד שני אני כן רוצה עוד את הקשר איתו, דוקא כי חשוב לי לעבד את האובדן והשלכתו עלי. אבל אני חשה לא מוגנת, אם הפסיכולוג מיוזמתו פתח נושא נגד אימי, איך אוכל לשוחח על הצער שלי מהאובדן? ובכלל האם לא למדו אותו שצריך לעבד אבל? מרוב רצון לעזור הוא קופץ ל"מעלות" שלה...(כדי שלא אמשיך בדרך זו) וחוץ מזה לפעמים בא לי נורא לדבר על האובדן ולפעמים זה נראה לי מתבחש, חופר ורק סתם מעציב ומדכא. ואני מפחדת מה יהיה הכריז שלי ביום שנקבע את הפגישה... צריכה סדר בהכל... (חסר לי נוכחות הורית...מרגיעה...) לא יודעת איך כל הצרכים שכתבתי כאן ימולאו, אז אני בורחת לעיסוקים אחרים ובתקוה אחרונה כותבת כאן...
היי שני, הרבה פעמים לעבד אבל משמעו לדבר גם על הקושי מול הנפטר ובהחלט גם על חסרונותיו... זה חלק מהעיבוד. אני לא חושבת שהפסיכולוג עושה זאת ממקום לא מכבד אלא ממקום שמנסה לעזור לך לעבד ולעכל. לפעמים דווקא כשנזכרים גם במקומות הפחות טובים של הדמות שאיבדנו ההתאבלות יותר שלמה ופחות נוטה לאידאליזציה ולפנטזיות. יחד עם זאת..ובזה אני איתך...זה בהחלט מקום שצריך לגשת אליו בזהירות ומתוך הבנה שקשה לך להסתכל על חסרונותיה של אימך כעת ואולי גם לא מתאים לך- כעת. אם זה כך..נסי לדבר על זה איתו. פשוט אמרי לו שקשה לך לדבר על חלקיה הפחות טובים של אימך..מעניין לאן תלך השיחה משם. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
