האם אפשר

לשאול את המטפלת, אחרי חצי שנה בטיפול, אם אכפת לה ממני. חשוב לי לדעת אבל זה משהו שלא ממש נעים לשאול. תודה.

אני שאלתי אחרי שלושה חודשים..אז כנראה שאפשר למרות שגם לי לא היה נעים לשאול בזמן ההוא, כי היא בקושי מכירה אותי.. אבל לא התאפקתי.

הכי חשוב בטיפול זה להיות את - להביא את עצמך באופן אותנטי. כנראה שמאוד חשוב לך לדעת את התשובה לשאלה הזאת, אז כדאי שתשאלי, שלא תשאירי בפנים. אני חושבת שהשאלה הזאת מעידה על כך שהפסיכולוגית חשובה לך (שהרי אם לא היית מחבבת אותה, אז זה לא היה חשוב לך מה היא חושבת עלייך). לכי על זה! לכי עם הלב.

בטח שאפשר, זה בסדר גמור, זה מאוד הגיוני גם לשאול שאלה כזו. זה מרגיש כאילו את רוצה לבדוק את השטח, לוודא שאת באמת חשובה למטפלת לפני ההתמסרות הזו בטיפול, דווקא בגלל סיום הקשר הקרוב עם המטפלת הקודמת (בהנחה שההודעה הקודמת היא גם ממך) אני לא חושבת שיש לך ממה לחשוש. אני גם מאמינה שהרצון הזה לדעת שאיכפת לה ממך נובע מכך שהיא הפכה להיות כנראה דמות משמעותית עבורך ואם זה קרה אז כנראה שבאמת יש שם משהו,וכנראה הקשר בניכן הוא קשר מספיק טוב שמאפשר את הרגשות הללו. בהצלחה לך גיגית:)

שאני חוששת שהתשובה שאני אקבל לא תהיה תשובה כנה, כי מה, היא תגיד משהו שיכול לפגוע בי? וחוץ מזה, ממש ממש קשה לי לשאול שאלה כזו. וכן, אני זו שנפרדתי פרידה כואבת מאוד ממטפלת קודמת ולכן אני מבקשת להפנות למטפלת הנוכחית את השאלה הזו, כי זה משהו שמאוד הפריע לי שלא ידעתי לגבי המטפלת הקודמת. תודה!

הי מעיין, 'האם אכפת לך ממני' יכול להיות אישיו לחלק נכבד של הטיפול... ואני חושבת שביום בו תדעי בפנים שאכפת באמת - זה יהיה יום ההבראה שלך. או, לפחות, שלב של לקראת. יש מצב, שכעת, תשובה ממנה תיחשד כלא אמינה, או שלא תחזיק לאורך זמן (קרי, השאלה תהיה שם באופן חזרתי), או שהתשובה אפילו תציף. גם הקשבה בלבד ללא מענה מובהק עשויה לערער. ואם כך – יש לכן על מה לעבוד. מניחה שהפחד שלך מנגיעה בנושא, גם הוא אומר את דברו. אבל כן, לדבר על זה... א.ה. (חזל"ש)

היי סליחה על שאלתי הבנאלית... מה זה חזל"ש שציינת בתוך הסוגריים? מקווה שזה בסדר לשאול שאלה מעין זו, ובכנות, זה בסדר גם אם לא תעני...

אני מהניסיון שלי אחרי 3 שנים , הרגשתי את זה כבר אחרי כמה חודשים . ואני טיפוס שלא מאמין שאכפת לאנשים ממני , אבל ידעתי שאכפת לה גם שלא אמרה את זה . היא אמרה את זה אחרי תקופה ממש ארוכה , גם את זה שהיא אוהבת אותי , אבל לא היה צורך בזה אף פעם , כי את הדברים האלה אפשר להרגיש , אין יכולת לזייף את זה בשום צורה שהיא. אני לא ממש טיפוס, שישאל את זה , ואני בד"כ גם לא מאמינה שאומרים לי את זה . נקודת ההנחה שלי היא שלאף אחד לא אכפת , ואף אחד לא אוהב, כי אין מה לאהוב . אבל אפילו בתוך המקום הזה יכולתי להרגיש שאכפת לה, ושהיא אוהבת אותי למרות שהודתה בזה רק אחרי תקופה ממש ארוכה , וגם זה כי לא נתתי לה פתח להגיד את זה . לא צריך לשאול , כי היא תגיד לך כמובן שכן אבל זה לא ירגיש אמתי עד שאת עצמך לא תרגישי את זה . בוודאי שאכפת לה , היא המטפלת שלך , והיא גם תגיד לך שכן , אבל לא נראה לי שהאכפתיות שלה והאכפתיות שאת רוצה לשמוע ממנה נכנסות לאותה הגדרה .

אכפתיות... זו באמת שאלת השני-מיליון-דולר... לפני שנה בדיוק העליתי כאן גם אני את הנושא. בסופו של דבר חברתי שאלון אכפתיות, הכולל שלשה מימדים של התכונה (רגש, מחשבה, מעשה). לא בקשתי ממנה למלא אותו בפועל, אבל היא בהחלט התבקשה לחוות עליו דעה. כן, טחנו את האישיו הזה עד דק, אבל הוא כנראה מסוג הדברים שעליהם נאמר תם ולא נשלם... בכל זאת, אני נוטה להסכים עם א.ה. ועם ליאת. אחרי הרבה (מאד) שנים אני מסוגלת להאמין שאכפת לה (לפחות בחלק ניכר של הזמן).

אשמח מאוד לראות את השאלון שחברת. זה נשמע מעניין מאוד.

אחרי כך וכך זמן, אני מרגישה שאולי אכפת קצת בזמן של הפגישה (?) ובתכלס למה שיהיה ממש אכפת? הרי זה קשר מקצועי, המטופל לא קשור למטפל בקשר משפחתי חברי וכו'...אם כי מבחינה מקצועית ההצלחה של המטופל היא גם של המטפל אז כמובן שישנו אינטרס משותף. לי באופן אישי לא אכפת אם אכפת ממני או לא אכפת. צריך לקחת הכל בפרופורציות. אה שכחתי את העניין הרגשי, הרגשות של המטפלים וכל זה, טוב בדברים האלה אני לא כל כך מאמינה, נראה לי שזו מן אשליה כזו שאנשים המציאו לעצמם כדי להתמודד או לתת איזו משמעות קיומית לחיים.