בתנועה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
קודם כל , ליאת אני מודה לך שאת קשובה ולא מעלה הודעות לאחר בקשה שלא להעלותן... קורה לי שאני כותבת בתוך המערבולת הרגשית ואז אחרי ה'שלח' הכל מרגיש לי לא מרוסן וחושפני ואני רוצה לסגת. תודה שאת מאפשרת זאת. ובאותו עניין... עלה בטיפול שלי הנושא של תנועה ספונטנית שנעצרת. שאני רוצה לעשות משהו אבל אז חושבת איך הוא יראה / ייתפס ונסוגה וחוזרת לשבלול שלי . האם אתן מכירות את התחושה? שהקול החיצוני כ"כ חזק ? שהלוואי והיה אפשר להשתיק אותו ולחיות בלי ביקורת עצמית תמידית ובלי אשמה וחרטות? לילה טוב אנדי
לאנדי, אני חושבת שכל אחד מכיר את ההרגשה הזו. את הפחד של "מה יחשבו" "מה יגידו" האם עשיתי "נכון" או לא...השאלה היא כמובן "נכון" בעיני מי והכי חשוב שזה יהיה נכון לך. המינונים של התחושה הזו שונים מאחד לאחת. יש כאלו שממש חיים ע"פ "החוץ" ואז זה מאד קשה כי לפעמים במצב כזה שוכחים כבר "מי אנחנו" וגם חיים אז בתחושת פחד תמידי מאחרים ומביקורת. יש כאלו שפחות עסוקים בזה ויותר ממוקדים במה שהם רוצים, במה שמתאים להם ואם מוצאים את המינון המתאים בין מיקוד בעצמי לבין יכולת לקחת את מה שאומרים אחרים רק כשזה נשמע מתאים (גם אם זו ביקורת) אז...זה כמובן אידאלי אבל...בהחלט קשה להגיע ל"אידאל" הזה. טוב שאת מעלה זאת בטיפול. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
