שוב מאוכזבת ולא מרוצה

ליאת שלום, אני כותבת פה בפורום אחת לתקופה, לרוב כשאני מרגישה שאינני מקבלת מענה מהמטפלת ואז עוצמות הכאב והאכזבה שאני חווה ממנה הולכים וגואים.אני המון המון שנים בטיפול. באישהו שלב בחיי החלטתי כי זה משהו שאני עושה למען עצמי והוא חלק בלתי נפרד משגרת החיים שלי. אני לא חושבת שאני מסוגלת לקום ולעזוב ומאידך מרגישה כי גם המטפלת שלי חפצה באישהו מקום שאמשיך ואבוא ואף פעם זה לא מתאים מבחינתה שניפרד. אבל אחרי כמעט 10 שנות טיפול אני לאחרונה יותר מידי מרגישה את האמביוולנטיות בקשר.שאני לא רוצה לראות אותה יותר, לא מסוגלת לשתף ולהכניסה לעולמי הטעון מאוד רגשית לאחרונה ואי יכולת להאמין שאני באמת חשובה לה והיא רואה אותי במכלול כל שאר המטופלים שלה. די הפסקתי להאמין לה כי היא רואה אותי גם מעבר לשעה הטיפולית ושוב חוזרת למה שלא הרפה ממני בעבר כי הכל זה סתם. אני חלק מהעבודה שלה ולכן יש את ההתייחסות בחדר וזהו. ואחריי היא כבר תצליח לעשות את הסוויץ ולחבור למטופל הבא ולמשפחתה וכך הלאה. ואני לא מסוגלת להגיד לה שנמאס לי ושמצד אחד אני לא רוצה לבוא יותר ולא רוצה לפגוש אותה ומאידך חוששתני כי לא אצליח לשאת את ההחלטה ולחיות איתה בשלום.האמת שאני לא כל כך מבינה איך הגעתי לכזו נקודה בקשר איתה ואולי בעצם כשביקשתי להאריך במעט את אחד המפגשים והיא ענתה לי בשלילה ואפילו לא שאלה מאיפה נובע הצורך הזה הרגשתי שהקשר הוא חסר טעם לחלוטין שהרי אם אני מבקשת , כנראה עובר עליי משהו שהצריך מבחינתי קצת יותר ממנה. צורך שלא נענה בחיוב אז מה הטעם בעצם.