הי ליאת,

רציתי לשאול לדעתך, סימתי השנה לימודי מקצוע בתחום הטיפול-יעוץ. סיום הלימודים והרצון לטפל בתינוק (שבתקופה זו מלאה לו שנה) הביאו אותי להתפטר ממקום עבודתי,בו עבדתי כשכירה בשעות לא נוחות. חצי שנה שאני כבר בבית,והדברים לא ממש מתפתחים לכדי משהו ברור ורציני.. סוג של לשבת על הגדר,להתבשל,לפחד,לאסוף חומרים,להתלבט,קצת להתנסות -כל מיני... החודשים עוברים,וגם חודשי האבטלה מתקרבים לסיומם (עוד חודשיים) נגמר החופש הגדול-הקטן כבר מסודר אצל מטפלת,עוד רגע "אחרי החגים" מגיע,והבטן שלי מתהפכת... מה יהיה? לחזור להיות שכירה -שזה אומר לחפש מקום עבודה,וגם קצת (הרבה) לוותר על חלומות של עצמאות והתפתחות בתחום המקצועי החדש שלי. או לא לוותר ולנסות להעיז יותר,לקחת ריסיקות לקפוץ למים??כיום,אני מבינה שלבד,אני כנראה לא ממש יעשה שינויים גדולים. הגעתי למסקנה שאני צריכה איזשהו אימון,ליווי, משהו יותר צמוד ועיקבי עם הוראות ישירות ושיעורי בית...(כי בגדול,ומלמעלה,ובכלליות-זה אני עושה גם היום בחדר הטיפול) איש מקצוע כזה כזה שלא יתן לי לשבת על הגדר יותר מידי ולהנות מהתרוצים שיש לי כל הזמן בשפע.שיהיה קצר איתי (ולא רק מבין ואמפטי) וכאן מגיעה השאלה: מה המקום של הטיפול/של המטפל בתקופה כזו? מצד אחד הייתי שמחה שהפסיכולוג שלי ישמיש סוג של מלווה עיסקי/מאמן/יועץ או מורה דרך לצורך הענין, מצד שני-אני ממש לא חושבת שזה ה"תפקיד" שלו,וגם לא נראה שהוא חושב כך... ומצד הכסף-אני לא כ"כ בטוחה שאני יכולה לשלם כרגע ל2 בעלי מקצוע ביחד.. יכול להיות שבאיזשהו מקום,העובדה שלא לקחתי/נעזרתי עד כה במלווה כזה זה בגלל הרצון שלי לשמור על הטיפול והמטפל שלי, אבל שעון החול אוזל ואני אצטרך לקבל החלטה בקרוב. יהי לי חבל לא למצות את כל האפשרויות לפני שאני מחפשת מקור פרנסה אחר... מה דעתך?