מחלת ניקיון
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום רב, אשתי אובססיבית לניקיון באופן החורג מהנורמה. הדבר מתבטא בכך שכשהילדים חוזרים מהגן או מביה"ס אז ישר חייבים לשטוף ידיים, לאחר שמסיימים לאכול אסור לגעת בכלום ובמידה שאחד הילדים נוגע בטעות בספה או בחפץ כלשהוא מייד הוא מקבל מטר של צעקות וכעסים המופנים אליו.כמו כן במידה שמגיעים אלינו אורחים אז לאחר מכן אשתי מנקה את כל הצעצועים שהילדים שלהם נגעו בהם ואת הספות וכך הלאה והלאה. מה שמעניין הוא שהאובססיה הזו אינה מפריעה לה לא לנקות את החלונות של הבית או אבק שבבית אפילו מעל חודש. הנושא מאוד מטריג אותי מהסיבה שבמידה ואחד הילדים או אני במקרה לא שטפנו ידיים או לא שמרנו על ניקיון מייד אשתי הופכת ל"מפלצת" ומשנה את עורה ואז מתחילה לצעוק וממש לגעור בילדים עד כדי מצב של ריב איתי ועם הילדים. הסברתי לאשתי מספר רב של פעמיים שהמצב לא יכול להמשיך כך ( יש לנו 3 ילדים) ושהיא חולת ניקיון שצריכה טיפול לדעתי. אך תמיד היא מתכחשת וסוטה מהנושא וטוענת שאני מדבר שטויות. אודה לך באם תייעצי לי מה עליי לעשות. אני ממש אובד עצות ומרגיש כי חוסר המזל רודף אחרי (אמי הייתה גם חולת ניקיון שהבריאה רק לאחר אשפוז במוסד ונטילת כדורים)עד כדי כך שאין ביכולתנו לנהל אורח חיים נורמלי והכי חשוב אני רואה השפעה שלילית על הילדים והפיכתם לחסרי סבלנות. תודה מראש.
היי אייל אובססיה לנקיון ברמה קשה היא לעיתים אכן חלק מהפרעה אובססיבית כפייתית ויכולה להשפיע בצורה לא בריאה על חיי הסובבים. אני לא יודעת אם זה מה שיש לאשתך אבל אם כן, היא חייבת לשתף פעולה ולגשת לקבל עזרה. כדי לעשות זאת היא צריכה, ראשית, להכיר בכך שהיא מקשה מאד על הסביבה, עליך ועל הילדים. נראה שאשתך לא במקום הזה אבל תמשיך לנסות לדבר איתה על הצורך בקבלת עזרה. נסה לפנות אליה ברגע שאינו מתוח ועצבני, דרך מקום אמפתי,אולי תציג את העובדה שהילדים מאד נפגעים ודרך זה "תגיע" אליה אולי יש מישהו אחר קרוב אליה שיכול להשפיע עליה לקבל עזרה? ועוד. ליאת.