סתם ככה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
סתם "להוציא" קצת... חזרנו להפגש. ולדבר. סוג של "שולם" מתוח. יש המון בעיות. הרבה קושי. אבל גם המון רגש. גם חיובי. ההריון הזה והחופשה. והפרידה. אבל אני כן יודעת שאכפת לה. כמו שאכפת לי( למרות שמתוך כל הקריאה כאן ובפורומים נוספים, אני מניחה שזה שאכפת לי זאת לא חוכמה גדולה.. למטופל תמיד אכפת מהמטפל.. ככה זה. התלות. הקשר. זה לא סימטרי). אם לא היה אכפת, הרי הקשר הזה היה נפסק. ונגמר. בגלל הפיצוץ והקרע הענק שהיה ביננו. הרי כבר הלכתי ל2 מטפלות אחרות. (למצוא "מחליפה" או תחליף- כשההחלטה לא ברורה. אז, ועדיין-היום. נכון לרגע זה). ולא הגעתי יותר.ו"חתכתי" אותה. עם המשפט שלה על "הצעד אחורה" שלקחה.... ועדיין, עובדה, שחזרתי. ושאנחנו נפגשות. ושהצלחנו לדבר. ושאני יכולה לומר, וגם אמרתי לה, "בפה מלא" כמה היא חשובה ויקרה לי... קשה לי. נורא. נורא. נורא. קשה לי להתמודד עם הפרידה שתהיה. כי היא מוקדמת לי מידי.- גם היא חושבת כך. אבל אין מה לעשות. אני רק מחכה לרגע שהיפול יחזור להתמקד יותר בי. או רק בי. או במילים אחרות: שיהיה לי יותר מקום ופנאי לעסוק בי ובקשיים שלי-אלו "המקוריים"- שהביאו אותי אליה מלכתחילה. ועכשיו נדחקים קצת לשוליים, או נבעלים, בצילו של דבר אחר- וכך גם מצביעים על קושי אחר ונוסף. מיוחד. ושונה.- על הקושי להפרד ככה. וזה שפרידות זה חלק מהחיים בכלל ומטיפולים בפרט, לא "תופס פה" ממש. למה? כי גם בטיפול, בכל טיפול, ובמיוחד בדינאמי- צריך לכבד את הזמן שלו. לתת לו מספיק זמן. בלי כזה דד ליין מראש... זה נורא מקשה. אבל סתם רציתי להגיד: אני אוהבת אותה- ואני כותבת את זה, למרות ודווקא בגלל מה שכתבתי כאן בעבר.אפילו שאני גם כועסת ומאוכזבת. ופגועה בו זמנית. איזה קשה זה... ליאת, תוכלי לספר משהו מנקודת ראות אולי של "המטפלת"? את אולי? כמטפלת? האם תוכלי לשתף באולי קושי או מחשבה או משהו לגבי הפסקה מאולצת בשל לידה? ואח"כ בשל דד ליין מאולץ לסיום?.... מה מרגיש המטפל מול מטופל בכלל? ומטופל "כמוני" בפרט?... האם יכול להיות שקשה לה באמת? מתוך אכפתיות? האם יש "אמת" בקשר כזה?
שלום לך אבודה בדיוק אתמול בערב חשבתי עליך ורציתי לכתוב לך, לשאול לשלומך וכשקמת בבוקר ראיתי שעדכנת.. אין ספק שמה שאת עוברת קשה מאוד מאוד. גם למצוא משהי חלופית זה לא קל. כמו מישהו שחווה פרידה מבין זוג שרוצה מיד להתחתן עם מישהו אחר... אני מניחה שיעבור קצת זמן עד שתרגישי פנויה "להתאהב" במטפלת אחרת. עד אז , ממש טוב שאתן בקשר טוב יותר ומנסות לעבד את הפרידה. אין ספק שגם לה לא קל. לי בעצמי לקח להבין שטיפול הוא קשר בין שני אנשים ולא בין שני רובוטים... מאחלת לך שבכל זאת יהיה קצת יותר קל ממה שאת חושבת ושנה טובה <3
היי אבודה מפעם את יודעת...נשמע לי שקורה לך משהו מאד טוב. כן...למרות הקושי, למרות הפרידה. זה מרגיש שאולי לראשונה, ולהבדיל מבפעמים הקודמות את מצליחה "להחזיק" גם את הרגשות של האהבה, הקשר, אולי החיבה למטפלת וגם את התחושות של הכעס (?), או התסכול, או העצב ממנה ומהפרידה. אני מבינה את הצורך לחזור לדבר על הדברים "המקוריים" אבל כנראה שפרידה היא גם אישו גדול בשבילך וגם השאלה איך נפרדים, מתי נפרדים והאם אפשר להפרד מדמות שהיא "גם וגם" בשבילך. שאלת על נקודת הראות של המטפלת. גם למטפלת זה לא קל להפרד בגלל לידה. הרבה פעמים זה מרגיש שזו קטיעה ברצף שאינה נכונה למטופל אבל מתרחשת בכל זאת בגלל ארוע חיצוני, הלידה. לא קל לתסכל מישהו (את המטופל) ולעזוב באיזשהו מקום בעת הלא מתאימה. כמטפלת הרבה פעמים היה לי יותר קל לדעת שהטיפול ממשיך לאחר הלידה ואז זה הרגיש יותר כחופשה או הפסקה ולא כפרידה מוחלטת. אבל...גם אם מדובר בפרידה, על אחת כמה וכמה זה לא קל. וכן יש "אמת" בקשר כזה ויש איכפתיות, בודאי. אני הרבה פעמים כותבת את זה. אני לא חושבת שטיפול יכול באמת להתרחש ולעבוד לולא איכפתיות וקשר גם מצד המטפל/ת. ליאת.
הנה משהו רלוונטי שפורסם היום http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4289736,00.html
מנהל פורום פסיכותרפיה
