נקודה למחשבה

אנחנו שמים את הילד בפעוטון והגננת מקסימה! היא באמת אוהבת את הילד, מקבלת אותו בשמחה, מחבקת, מאכילה,משקיעה בו. הוא מקסים בעיניה ואוהב אותה. אבל רגע, זה המקצוע שלה, היא מקבלת על זה כסף. ובסוף השנה הם יפרדו והיא תאהב ילדים אחרים. למרות זאת, אנחנו יודעים שהיא אוהבת אותו. למה יותר קל לנו להאמין שאותה מטפלת שיש לה עוד ילדים בגן, אוהבת את ילד אבל קשה לנו להאמין שהפסיכולוגית שלנו אוהבת אותנו?

:) גדול!!! אהבתי מאוד את מה שכתבת!!! אולי כי ילדים הם חמודים ותמימים ואנחנו לא כל כך?...אבל כל כך נכון, ואת יודעת מה עוד? הגננת אף פעם לא שוכחת ילד שלמד אצלה בגן, גם אחרי 30 שנה!!! (אם היא גננת טובה כמובן!!!) מניסיון!! אז כנראה שגם מטפל לא ממש שוכח...בעיקר שלא כלם באים בקבוצות של 35 מטופלים ומתחלפים כל שנה :)

פשוט מאד. את הילד אנחנו אוהבים. את עצמינו..... כנראה שלא!