לליאת- שחזור קשה?

הי, מאז מה שכתבתי פה היו שינויים: כבר עזבתי את הטיפול.לגמרי. הודעתי לה. אלא שאז לא יכולתי.התפרקתי. ואכשהו שוב יצא שדברנו.ואז גם נפגשנו. והיה קשה. לי, ולא פחות מזה- לה. ואגב- יש לה מדריכה.. כבר הרבה שנים. למרות שהיא כבר לא חייבת. יש לה מספיק "ותק". אוטוטו ניפרד. בגלל הלידה. אני מתה מפחד מזה עדיין. בנתיים הלכתי "לבדוק" 3 פסיכולוגיות. ( במשך החודש וחצי האחרונים). היא יודעת על זה.היא דווקא בעד. בגלל שאצטרך. אלא שכשהלכתי לבדוק אותן זה היה בזמן משבר מטורף איתה. בזמן ריב.שבר. נתק. בסוף: אחת "פסלתי". כרגע נשארו 2. והמדריכה שלה.שהיא הציעה מלכתחילה, למרות שעכשיו היא כבר פחות בעד שאלך אליה... לא בדיוק הבנתי למה. היא כן לוחצת שנדבר על זה- על למי אלך בזמן החופשה. כדי שהיא תוכל לעזור לי להחליט. אני לא יודעת אם כדאי שהיא תדבר איתן- עם השתיים "שבדקתי".היא אמרה שכדי לעזור לי, נראה לי שכדאי שתדבר עם שתיהן- וככה נקבל החלטה מי עדיפה לי. אני מפחדת מזה. מצד אחד- אין לי כוחות כרגע להתחיל לספר מהתחלה. מצד שני- אני לא רוצה להיות כל כך חשופה. גם איתה לקח המון זמן עד שנוצר הקשר הזה... הקרוב. החזק. אבל גם הקשה והמכאיב- כבר די זמן.. חוץ מזה, היא אמרה לי שמה שקרה ביננו בתקופה האחרונה,- ש"נפלנו לבור מאד עמוק בטיפול", זה עניין שנקרא:שחזור. שחזור קשה. סתם ככה, עד שאפגש איתה שוב, ובגלל שהמחשבות והרגשות מציפים אותי עכשיו, וממש קשה לי, רציתי לשאול- למה הכוונה "בור עמוק בטיפול"? ולמה הכוונה "שחזור קשה"?. מה קורה למטפל ולמטופל בכזה דבר? ואיך אפשר ( אם בכלל) לצאת מזה טוב? האם הטיפול תמיד נהרס מזה? או שאפשר להפיק מזה משהו חיובי?. היא אמרה שאני צריכה "מישהי חכמה שלא תיפול למלכודות שהיא נפלה אליהן".... זה קשה. לשמוע. היא אמרה שאם אחליט לעזוב לגמרי- אז זה מה שאני צריכה. למרות שהיא לא רוצה בזה. היא אמרה שמבחינתה זאת רק הפסקה. ושהיא רואה במחליפה- "בייביסיטר" זמני. ולא יותר מזה. ושלא אוכל ושגם לא אצטרך לתת אמון כמו שאחת מאלו "שבדקתי" אמרה לי שצריך להיות... ואני? אני אוהבת אותה עדיין. למרות כל הסחרור התהומי הזה. בבסיס- אני עדיין "איתה". פשוט קשה לי. עם השינויים בה, בטיפול, בכלל בחיי כרגע. לפעמים היא ממש פוגעת. והיא גם מודעת לזה. אבל לפעמים- גם אני. ורק היום, פתאום , כשדברנו על האופציות, וספרתי שאחת מאלו "שבדקתי" אמרה לי שהיא מחליטה במי לטפל, בעיקר לפי שא' שהיא שואלת את עצמה במפגש הראשון: "האם זה מטופל/ת שאוכל לאהוב?", אז היא אמרה לי : " שאותי קל מאד לאהוב". זה הדבר החיובי הראשון והקצת חם שהיא אמרה לי מזה הרבה זמן. וזה היה לי מוזר. כי אני יודעת שבזמן האחרון- בטיפול התקוע הזה, אני ממש לא מרגישה אפילו קרובה "לאהובה".. על ידה.אם כי אני יכולה להבין למה.. בקיצור, ליאת, האם תוכלי להסביר בכמה מילים מה קורה בטיפול כשנתקלים במצבים כאלו? בשחזורים קשים? מה קורה למטופל ולמטפל? ואיך יוצאים מזה?? מה קורה בטיפול הזה שלי? אני לא רוצה להיפרד ממנה. אפילו לא לחופשה. זה קשה. תודה,

תודה ליאת. רק שמתגובתך אני חוששת שאולי לא הובנתי לגמרי נכון: היא לא אמרה לי לעזוב ושזה מה שאני צריכה. היא אומרת לי שהיא לא רוצה שאעזוב. שהיא הייתה רוצה שכן נמשיך אחרי שתשוב מהחופשה. שהיא רואה בזה "רק" הפסקה ולא פרידה. עם זאת, היא כן אומרת שנפלנו לבור עמוק מאד בטיפול. שזה מה שקורה "בשחזורים קשים" דווקא כשהקשר והטיפול הם טובים... זה מה שלא הבנתי. ועל זה רציתי לשמוע דעתך או הסבר למה הכוונה בדיוק? ולמה זה קורה בטיפול טוב? איך בטיפול טוב וקשר טוב נופלים לכזה בור?... ונראה לי שהיא בהחלט התכוונה גם לעצמה. שהיא "נפלה" במלכודות שלי או משהו כזה. בכל מקרה, כבר לא נותר זמן להבין.. אולי את ההבנה אאלץ לעשות עם מישהי אחרת... :-( זה פשוט נורא נורא קשה לי. וגם עצוב לי נורא. היא גם הוסיפה ואמרה שאם נצליח לצאת מזה- זה יהפוך לדבר מאד מאד טוב. רק שאין זמן "לצאת מזה" עכשיו. כי לא נותרו פגישות...