הפרעת אישיות נרקסיסטית

שלום, אני בת 38. אמא אוהבת לשני ילדים נפלאים. גרושה. את הנרקסיסט שלי הכרתי לפני שלוש שנים, קצת אחרי שהתגרשתי. ההתחלה כמו כל סיפור אהבה עם נרקסיסט הייתה סוחפת.מפתיעה וכל כך שונה מהחיים שידעתי עד כה. אחרי כמה חודשים הדמות שהכרתי התפוגגה. את מקומה תפסה דמותו האמיתית. זאת שלא יכל להסתיר עוד מפאת מגורים משותפים. האיש הסוחף והמקסים התגלה כנרקסיסט אכזרי ביותר. שגרת יומי נעה בין אלימות מילולית קשה, אלימות פסיכולוגית,הרס טוטאלי של הזהות שלי. התקפי זעם. התקפי קנאה.לאט לאט בגלל שטיפות מח שלו והרצון שלי להתבודד מפאת הבושה החברים נעלמו,המשפחה בחרה שלא לקחת חלק בזה. עברו עליי שנתיים וחצי של גיהינום. כספי אזל היות והוא כמעט לא עבד.כבודי העצמי נרמס. פחדתי לדבר, לחשוב, לראות את האמת. שמעתי כל יום שאני אשמה בכל צרותיו, בהתנהגות הבזוייה והאכזרית שלו,במצבי הרוח שלו. הושפלתי עד דק. אחרי תקופה קשה מאוד בה עמד למשפט על עבירות צווארון לבן,הוא הורשע וקיבל מאסר של חצי שנה. אם עד אז חיי היו גיהינום, מרגע זה הושפלתי על בסיס יומי. למעני ולמען ילדיי, רגע לפני שאיבדתי את זהותי כליל ורגע אחריי התמוטטות קשה שלי עזבתי את הבית בו גרנו יחד לעיר אחרת. אני עם ילדיי. אחרי חודש של נתק הוא יצר קשר ואני כמו מכורה חזרתי לקשר מרחוק. אנחנו גרים בשתי ערים שהמרחק הגיאוגרפי ביניהן גדול. בחודש הראשון הוא שוב השתמש באני הכוזב שלו ואני שוב האמנתי. ואז הגיהינום חזר. לאט לאט האלימות המילולית הכל כך קשה חזרה. ההשפלות. ההאשמות. ההבטחות שלא קויימו. ואז לפני שבועיים וחצי הוא הציב לי אולטימטום. הוא אמר שהוא לא מוכן שבזמן שהוא ירצה את המאסר שלו אני אגור בעיר אחרת. שעליי לעזוב ולחזור שוב לעיר מגורין. אמרתי שאין סיכוי שאני עושה את זה. שנת הלימודים החלה וילדיי עברו מספיק. את הימים שבאו אחר כך לא אשכח לעולם.. האכזריות שלו כלפיי וכלפיי ילדיי היתה כל כך קשה. אספתי את כל הדברים שלו, נסעתי אליו וביקשתי לסיים את הקשר. הוא קילל אותי, קרא לי בשמות גנאי. מילים שלא אעז לכתוב. סילקתי אותו מהרכב שלי ונסעתי. בעוד כמה ימים הוא אמור להתחיל ולרצות מאסר. לפני כמה ימים אחרי שבועיים של שתיקה בוא כתב מכתב שמאשים אותי בסיום הקשר, בזה שמעולם לא אהבתי אותו. שוב, השתמש בנשק הכי חזק שלו. אשמה. לא הגבתי. אבל.... אני לא מצליחה להתאושש. הוא משוטט בנשמתי כל היום. המילים שלו מהדהדות. האשמה מכרסמת בי מבפנים. השנאה... הכעס כלפיי וכלפיו. ההבנה שהוא חולה ואין מזור. ההכרה שמעולם לא אהב אותי. שאני הייתי כלי בידיים שלו. לא יודעת איך מחלימים. איך מנתקים את הנשמה שלי ממנו. חשבתי שדי בניתוק פיזי. אבל ערפד הנשמה הזה עדיין בתוכי. יצאתי בשן ועין משלוש שנים קשות. האם אפשר להחלים? אני מפחדת לצאת מהבית למקומות הומי אדם. אני חרדה,עייפה,בדיכאון קשה. וכמו כל מכור אני מתגעגעת למנת הסם שלי... תודה.

וואוו, שיתקת אותי עם המכתב שלך. את כותבת נפלא והצלחת ממש להעביר את הדברים בצורה כל כך חדה, ברורה.את נשמעת לי אישה בוגרת ואחראית, כזו שמסוגלת להבין שגם אם קשה וכואב עכשיו המסע שלך חייב להימשך. מסע לחירות, לשקט, לנחת לך ולילדייך!!! כל הכבוד לך על התעוזה, מתארת לעצמי שזה לא קל עם שני ילדים לעשות מהלך כזה, בייחוד אחרי שכבר עברת גירושים. אבל אני רוצה לחזק אותך ולכתוב לך שאין שום סיבה בעולם שתסבלי כזו השפלה. את אמא לשני ילדים קטנים שזקוקים לך וסומכים עלייך,תמשיכי בדרכך שהתחלת למענך ולמענם. אני מציעה לך, בגלל שזה נשמע שאת סובלת, להיעזר אפילו בתמיכה מקצועית, את יכולה לגשת לטיפול אצל איש מקצוע שיעזור לך לעבור את התקופה הזו הרבה יותר חזקה! שולחת לך צרור של איחולים לימים טובים יותר. ותזכרי שגם אם נורא קשה עכשיו, יש סוף לקושי הזה,יש בך כוחות, אל תוותרי!!! גיגית

טל היקרה, לבכות איתך? להשוות לא אשווה, אבל שמחתי לפחות על משפט הפתיחה שלך, על שאת מאמינה בעצמך ובאמהות שלך, ובשני ילדיך המקסימים. לי לא היו חיים כל כך קשים, ואולי לכן שרדתי, ולא תאמיני למספר, אבל כן, 25 שנה! טוב, הוא רק הפרעת אישיות גבולית ועוד סל של בעיות חמורות שהרסו אותי ואת האישיות שלי עד היסוד. השאילה שכמעט אין לה מענה היא: איך היה לי כח יום אחד לקום ולהגיד: די! אבל ברוך ה' עשיתי את זה. עדיין פרודה ונלחמת, אבל שמחה על שלאט לאט מחזירה לעצמי את האישיות העשוקה. אני נעזרת גם בקומץ של חברות נאמנות וגם בעזרה פסיכולוגית. יש ספר אחד נפלא שאני ממליצה מאד מאד לכל מי שנקלע למצב הזה. שם הספר: למה הוא עושה את זה, הוצאת פועלים, מחירו 44 שח בלבד. כבר קניתי 7 עותקים ומחלקת לכל מי שמתעניין בנושא. הבורות מכאיבה לי. כואב לי שאנשים שפניתי אליהם בעבר הלא כל כך רחוק לא ידעו לקרוא לילד בשמו. לפחות את, טל, מבינה את הבור אליו נפלת, ואולי הבנה זו תקל עליך לצאת ממנו. כואבת את כאבך, ומתפללת עבורך...

ראשית מבקש להודות לכן על התגובות... חודש אחרי, לא יצרתי שום קשר ולא הנחתי לו ליצור קשר. אני נלחמת יום יום, רגע רגע על השפיות שלי ועל שמירת מרחק ממנו. אני בגמילה אמיתית ממנת הסם שלי. מהאיש שהבטיח ולא קיים. מהאיש שהתגלה כאנס הנשמה שלי. המילים שלו עדיין מהדהדות. המח עדיין שטוף בהתעללות מילולית ורגשית קשה.הוא עדיין נשמע, גם אם פיזית הוא רחוק. ד"ר סם ועקנין נרקסיסט בעצמו ומחבר הספר "אהבה עצמית ממאירה" כתב שהנרקסיסט נשאר הרבה אחרי שיש הפרדה פיזית. הוא שם אורב בנבכי הנשמה של הקורבנות לו.מחכה לטרף. אני מתרכזת בילדים שלי. רגע אחרי שהיום נגמר והם במיטות המסך יורד ואני מתחפרת במיטה.מנסה לעכל את גודל החורבן וההרס שהביא לחיי. תוהה האם הפצע יגליד פעם.ואולי ראוי שתישאר צלקת, כזאת שתזכיר לי לעולם לא לשוב לשם. זה מאבק קשה כל כך, כי נשארתי מותשת, מרוקנת, אחרי התעללות קשה של שלוש שנים. אבל אני נאבקת, לא מוותרת. כשאצליח, כשאמשיך הלאה זה יהיה הנצחון שלי עליו. תודה לכן, טל