פחד קיצוני מההורים

אני בת שלושים וארבע, במשך כל החיים שלי חוויתי את ההורים שלי כגוף מאיים מאוד. עדיין עכשיו, כשיש לי ילדה (אמנם אני חד-הורית) אני מרגישה כמו "ילדה" שלהם, ופוחדת מאוד מכל תגובה שלהם על כל דבר שאני עושה. לכן אני מסתירה מהם הרבה דברים, וחיי את חיי בפרטיות כמ השאני יכולה, וזה גורם לי להתרחק מהם מאוד מבחינה נפשית. ואם הם כבר יודעים משהו ומראים לי את ה"הסכמה" שלהם - אני מרגישה שמחה ובטוחה, ואם אפילו רק במבט קטן מראים ל י ביקורת, אני מרגישה חרדה, ואם הם גם אומרים לי, זה נחווה אצלי כסוף העולם. אני חייבת להיות "מותאמת" להם בדיוק במעשים ובמחשבות, למרות שאני עצמאית ושונה מאוד. אני מעדיפה לטעות, ולקבל תמיכה מאשר לחיות את החיים שלי כמו שהם רוצים. ואיך זה יכול להיות בכזה גיל שאני מרגישה ממש חרדה מהם? כן, חרדה! אם אני צריכה לדבר איתם אפילו על דה והא, זה מפחיד אותי שמא אומר משהו לא בסדר וכו'... ואני מרגישה חרדה בכל הגוף. זיעה. כאב בטן. קושי לנשום וכל זה. עם אנשים אחרים אין לי את זה, ואם כן ברמה הרבה יותר פחותה. למשל הבוס בעבודה.... קשה לי לעמוד בציפיות של אנשים אחרים, למרות שאני מנסה מאוד. אבל הכימפחיד אותי בעולם זה ההורים שלי. איך מתגברים על זה? וממה זה נובע? האם זה נורמלי בגיל כזה להרגיש ככה? מה אתם מציעים לעשות? אני כבר לא מסוגלת יותר, מרגישה מחנק !!!!! וגם עמוק בתוכי פיתחתי אליהם שנאה! מה יש לכם להגיד על התופעה הזו? יש עוד כמוני?