אני חושבת שהפסיכו' שלי בהריון.. ועוד דברים אחרים

הי ליאת וכולם, אני חושבת שהפסיכו' שלי בהריון, כבר חודש נראה לי. טרם העזתי לשאול כי אני מחכה לדעת בוודאות. היא אמורה לספר לי על זה? אני צריכה לשאול? אבל הכי מפחיד ומלחיץ אותי זה מה אעשה במהלך החופשת לידה שלה. מה מקובל? אני לא אשב בבית ואחכה לה שלושה חודשים, מצד שני אני גם לא אלך למישהו אחר בינתיים. מה כן מקובל לעשות? ועוד דבר- בפעם האחרונה היא אחרה בשתי דקות, חיכיתי לה בחוץ, כשהגיעה אמרה שניסתה להתקשר ולא הייתי זמינה והיא מצטערת שחיכיתי, ואני עניתי לא נורא. כשנכנסנו היא אמרה שוב שהיא ממש מצטערת שלא נעים לה שנכנסתי לחדר חשוך ועוד משהו בסגנון, ובעצם זה קצת מעצבן אותי. מה שהיא אמרה לי שלא נעים לה שככה נכנסתי. וזה סתם מרגיש לי שזה מכניס אותי לעמדה נחותה מולה. באופן עקרוני קורה שאנשים מאחרים ולמה היא צריכה עכשיו להתחיל להגיד לי שזה לא נעים להכנס ככה וכו'. מצד שני אני אחת שלא מאחרת אף פעם בעקרון וקצת מעצבן אותי אנשים שמאחרים. (קרה לפחות עוד פעמיים שלוש שהיא הגיעה טיפה אחרי הזמן), אז באיזה שהוא מקום זה קצת מכעיס אותי. ואולי גם כי אני רוצה לחשוב שהיא מחכה לי וחושבת עליי. מה את חושבת ליאת? מה כדאי לעשות?

את אומרת שזה תלוי בי מה יהיה כשהיא תלד, אבל מי אמר שמה שאני רוצה יקרה. אני לא אלך למישהו אחר.. ואני גם לא אשב ואחכה. אני רוצה פתרון לתקופה הזו, אני לא רואה את עצמי מסתדרת בלעדיה. תגידי אולי להעלות את זה אבל עד שלא אהיה בטוחה במאה וחמישים אחוז שהיא בהריון לא אשאל אותה.. ובינתיים אני תוהה ולא יודעת מה יהיה. וחוץ מזה- אני כנראה עדיין לא מספיק מצליחה להבין את הרעיון של הטיפול. באמת לדבר על משהו יכול לעזור, איך?? לפעמים אני כבר לא יודעת אם הטיפול הזה יצליח לעזור לי בחיים. ודי זה קשה ככה, מצד אחד אני מחכה בכליון עיניים כל פעם לפגישה הבאה ואז היא מגיעה ואני בקושי מדברת והזמן נגמר כ"כ מהר ואני יוצאת משם בהרגשה שלא מספיק דיברתי ואמרתי את מה שאני רוצה, ושמה זה יעזור ואז לחכות שוב ועוד פעם אותה הרגשה. לא יודעת אם אני מאמינה שהיא, הטיפול ומן הסתם גם אני יכולים לעזור לי.