רוחות רפאים

היי ליאת ! מה שלומך? מקווה שאת בטוב :) יש לי בעיה , שהפעם אני צריכה ,אני חושבת לכתוב אותה פה אני מרגישה שלאחרונה אני מביאה את כללל התחושות הכי משמעותיות לטיפול , ואיכשהו נכנסתי גם לזוגיות לאחרונה , הקשר אתה ואתו סוג של מעוררים מפלצות שכבר היו שם , כמו שכבר אמרת פעם . אני בגלל שחשבתי שאני מוכנה להתמודד עם אותן מפלצות על מנת לבנות את גן העדן הפרטי שלי, גיליתי שבפועל התחלתי להתנתק יותר מהמציאות ולהשתמש , בקטנה אמנם אבל בתדירות גבוהה יותר. יש סתירה בין הכוונה שלי להתמודד , וההחלטה שלי להפסיק לשתות , לבין ההתנהגות שלי בפועל . אני הולכת לקראת דברים חדשים בחיים , מעזה ללכת לקראתם ובו בזמן גם הולכת לאיבוד . שניסיתי להבין מדוע קיימת הסתירה , נזכרתי בשיחה עם המטפלת , בו היא אמרה לי שאני יודעת שהיום שאני הולכת לקראת החוויות האלה , יש לי את השליטה ושאני האדון לגורלי , אז מה בעצם קורה לי ? ואז אמרתי לה שאני יודעת אבל לא מרגישה את זה , והיא ענתה משהו בתגובה וקיבלתי סחרחורת . אני יודעת שמשפט או תכנים מסוימים , שאני אמנם לא מרגישה קושי שאני אומרת אותם , או שנראים לא חשובים , הגוף בד"כ מאותת לי שהם כן חשובים . אז לאחר תקופה מהשיחה ,היא אמרה לי שהיא עדיין לא מבינה למה עם מודעות כמו שלי אני עדיין, מתנהגת באופן סותר . ולמה המודעות הזו לא מיושמת בפועל ? שחשבתי על זה אח"כ הרגשתי , שהסתירה בהתנהגות שלי , מבטאת סתירה עמוקה יותר . כלומר, למרות שאני כביכול הצהרתי על כוונה להתעמת עם המפלצות האלה , כי ברור לי שאני צריכה ,על מנת נגיד לבנות זוגיות , אז אני פשוט מנסה לדלג על זה . אני יודעת להגיד ולראות מה הבעיה , ומה אני משחזרת אבל אני לא מוכנה לחוות את זה , זה כאילו שאני מרגישה שבעצם הנוכחות שלי בתוך אותו מקום פגיע שנפצעתי בו , אני בעצם צריכה לשים את עצמי שוב באותו מקום ולהתפלל שמישהו אחר יואיל בטובו להגיב אחרת , ממה שאני זוכרת . זה באמת מרגיש שאני צריכה לשחק רולטה רוסית בתוך כל ההתמודדות הזו שלי . הכוונה שלי היא שאני מרגישה שאחרי כך כך הרבה שנים של נתק , שאני חווה את זה שוב , אני מרגישה באותם מקומות פגיעים , שאני עדיין תלויה בתגובות של אחרים . כאילו שהגורל שלי והגוף שלי עדיין תלויים באחרים ולא בי . זו ההרגשה בלתת לעצמי לחוות את זה . לדעתי זו אשליה , כי מה שבאמת מפחיד אותי זה לפגוש את המקומות האלה , מול עצמי . כי אם אני בסדר עם משהו ,בעצמי אז אני שמה זין על תגובות של אחרים . רק אם זה מפריע לי , אז התגובה של האחרים יכולה לערער אותי , אני אולי משליכה את מה שאני חושבת על עצמי על אחרים , ובכך מסירה אחריות שהמצב הזה ישתנה בכלל , לכן זה מרגיש כמו התאבדות . לשים את עצמך באותם מקומות פגיעים בהם הרסו אותי לגמרי , ולחכות שהפעם מישהו יגיב אחרת כדי שיתרחש תיקון -זה מרגיש מפגר . פאק כאילו, אני לא באמת מצליחה להאמין בתוך החוויה שמגיע לי אחרת , אני צריכה לחכות שישכנעו אותי שזה לא הגיע לי, ההתעללות הזו ?! ואם לא ישכנעו ? אני יודעת שאולי סיבכתי אותך קצת , סיבכתי גם את עצמי . אני מרגישה שככל שאני כנה ופתוחה בטיפול , אני אמנם מתקרבת אליה רגשית , אבל בו בזמן לוקחת כמה צעדים אחורה . הפגיעות הזו , שבשיתוף הדברים הכי כואבים , גורמת לי להרגיש מבוכה והכוונה למבוכה ממאירה .זה כאילו שאני נותנת לה את הכוח לפגוע בי בעצם זה שאני נותנת לה להכיר אותי , ואני רוצה את כל מה שאני אומרת לה בחזרה אחרי כל פעם שאני נחשפת , כי זה שלי ! אני מתרחקת אחרי כל צעד שאני מתקרבת כדי לשמור על הכוח ,אני לא מסוגלת להרגיש פגיעות . אז כשאני מתקרבת אני חייבת להתרחק לאחר מכן . כנ"ל לגביו . אני כבר לא מבינה את עצמי . אני יודעת שבמידה מסוימת השתייה הזו מעידה על כך שאני לא מרגישה שאני אדון לגורלי או לגופי ,למרות שאני יודעת שאני כן , וככל שאני מתנסה ביותר חוויות חיוביות שמעוררות מהתרדמת את כל המפלצות האלה , אני הולכת לגמרי לאיבוד , כי אני יודעת שיש מפלצות, יודעת למה הן התעוררו, יודעת למה זה קשור , אבל לא מוכנה לחוות את המפגש הזה , כי זה לא מרגיש לי שאני אצא מזה בשלום , לא אחרי שקילפתי מעצמי כל כך הרבה שכבות של הגנה . אני לא יודעת אך לגרום לעצמי להרגיש שהשליטה בידיים שלי , בינתיים אני סתם מעוררת דברים שאני לא באמת מרגישה שאני יכולה להתעמת מולן , כי ישנה הסוגיה של הבחירה החופשית . אך אני אמורה לפגוש תוך כדי שאני ישנה עם החבר , את מה שזה מעורר בי ? אשכרה חוויה טובה שמעוררת בי שדים שאין לי מושג מה לעשות אתם . לדעת שיש לך זכות על הגוף שלך אבל לקפוא ברגע שאת נותנת לעצמך להיכנס לאותו מקום פגיע בו , בו משהו שאמור להיות חיובי , מעורר אימה כי הוא מתרחש בו זמנית עם השחזור , וברגע הקריטי הזה אני כבר לא בטוחה שיש לי את הבחירה. על פניו זה נראה כמו סקס רגיל בין בני זוג , אך בחוויה עצמה , אני מרגישה שבאיחוד הזה , מופיעים פתאום , רוחות רפאים מהעבר . אני יכולה להרגיש אותם , ולכן אני קופאת . זה כאילו שהזמנתי אותם לבוא , בעצם זה שחיברתי בין מין לרגש. הם לא היו שם , שהמין והרגש היו מפוצלים , הם הופיעו ועדיין מופיעים , כי האיחוד הזה מעורר את הסיבות שהן התפצלו מלכתחילה . בהנחה שירדת לסוף דעתי , מה אני עושה עם כל זה , ליאת ? לטיפול אני כן אביא את זה מן הסתם , אני רק רוצה לדעת מה דעתך על זה .

אני מקווה שזה לא עצה גרועה מה שאני הולכת לומר לך, אבל לדעתי לפעמים זה בסדר לפצל זה לגיטימי. אני לא יכולה ליהנות מיחסי מין בלי "הפיצול" הזה, ובמקרה הזה נראה לי לגיטימי לגמרי להפוך להיות לכמה זמן מנותקת "לא אני" באופן מודע כמו היפנוזה עצמית, כי אני בתור מי שאני עם ההיסטוריה שלי רק מפריעה...ואני נשואה כבר די הרבה שנים עם ילדים.