מחשבות על סיום.

האמת אפילו קשה לי לכתוב את המילה הזו. אבל אני מוצאת עצמי רוצה להיות מסוגלת להרהר בזה. כלומר,עד עכשיו הרגשתי שאני לא מסוגלת לחשוב על סיום,והדחקתי כל מחשבה בנושא. עכשיו אני מסוגלת להעיז לחשוב (עדיין לא ממש לישם) ועולות לי כל מיני שאלות,שאני יודעת שנכון להביא אותם לדר אבל לאט לאט... והשאלות שלי הם: 1. אני מניחה שסיום הוא לא מהיום למחר,וגם לא מהיום לעוד שבוע. כמה זמן פחות או יותר מתנהל הליך סגירה וסיום ,כשלא מדובר במשהו כפוי או מוכתב, אלא בהליך שבא מבחירה. 2. מכל מיני שרשורי סיום שעלו בפורומים השונים לאחרונה,עולה שבתהליכי סיום לפעמים עולים ונפתחים נושאים שלא מספיק או לא בכלל,נידונו עד אז בפגישות. סוג של,אין כבר למתי לדחות...ואין ממש מה להפסיד. השאלה מה קורה אם נפתחים נושאים כאלו, ואז מתברר שאני בעצם רוצה להמשיך להישאר וללבן אותם? 3. יש לי חשש שאם אני אגיד שאני חושבת על סיום באיזשהו עתיד לא מאד רחוק,והוא יסכים איתי, אני אפגע...כאילו הוא מוותר עלי. זו של אמביוולנטיות. רוצה להיות מסוגלת לעזוב,רוצה גם להישאר. 4. תוך כדי שאני כותבת,אני חושבת על עוד חשש... שאם אני אדבר על זה בחדר,זה עלול לקרות מוקדם מידי ממה שאני רוצה. סוג של:אין דרך חזרה.ואולי בכלל אני אחליט עוד שבועיים שאני לא רוצה לחשוב על שום שינוי בשנתיים הקרובות?? אשמח להתיחסותך.