המחליפה זעזעה אותי

זה פשוט נורא. אני הרוסה. אני לא רוצה ללכת אליה יותר. לא כי היא לא נחמדה. להיפך- היא די מקסימה ואכפתית. אבל היא עשתה משהו שאני לא מסוגלת להבין אותו. ונראה לי לא בסדר. היא ביקרה את הטיפול שלי. אותה. את הפסיכולוגית שלי. לי בעצמי גם ככה יש רגשות סותרים והמון כעסים והתלבטויות. אני מקווה שאת זוכרת קצת את המקרה שלי( עם המשברים בטיפול .. עם נסיבות חייה של הפסיכולוגית שלי. שרק אני נחשפתי אליהם. עם העזיבה העתידית את הארץ, לאחר שתשוב). אבל אני חושבת שזה טבעי- שיהיו לי כאלו רגשות וקולות. במיוחד עכשיו, בתקופה שהיא לא נמצאת. אבל איך המחליפה הזאת עושה דבר כזה?? ואומרת לי בקול שלדעתה אני לא מקבלת את מה שאני זקוקה לו. ( בגלל נסיבות חייה..) ושכדאי לי לעזוב ולא לחזור אליה. ושכדאי שאחליט עכשיו מה אני רוצה ממנה, ושלדעתה כדאי לי להתחיל טיפול חדש איתה ולעזוב את הפסיכולוגית שלי. איך??? הרי גם ככה אני מבולבלת. אבל זה משהו ביני לבין הפסיכולוגית שלי. שאנחנו כבר דנות בו המון זמן. ונכון שאולי זה פוגע בי. בטיפול. אלא שלא ציפיתי שמישהי ש"מונתה" על ידה למחליפה, תתבטא כך בהעדרה. ועוד היא אמרה לי שהיא(הפסיכולוגית שלי)מסכימה עם זה.(עם זה שנסיבות חייה בעייתית עבורי,ושכן דברנו על זה אבל שלא מצאנו פתרון בנתיים,ושאולי אין פתרון). שהיא דברה איתה. ורק אחרי שאמרה לה שזה מה שהיא מתכוונת להגיד לי, וקיבלה את "אישורה" , היא מרשה לעצמה להגיד לי דבר כזה. כי היא לא רצתה למעול באמונה. אבל גם לא באמוני. היא אמרה שהיא הרגישה שנכנסה למקום לא נח. ביני לבינה. ושהייתה חייבת "לדבר איתה ולומר לה שזאת דעתה, ולהשתחרר , כי המחוייבות שלה היא קודם כל אלי). לי אין יכולת הרי לבדוק את זה מולה. היא בחופשה. אבל כולי סוערת. עצובה. מפורקת. זה לא פייר. אני לא אמורה לקבל מסרים ממנה ככה. ואני גם לא מאמינה שהיא הסכימה שאני צריכה לעזוב. אני בטח לא צריכה לקבל החלטות עכשיו של מה אני רוצה. רק רציתי שקט. חשבתי שאולי דווקא בחופשה שלה, אוכל למצוא את התשובות בעצמי. שהמחליפה אולי תוכל לעזור לי בזה.אבל לא ככה. לא כשהיא נוקטת עמדה כל כך ברורה ישר על ההתחלה. ושאני יודעת מה היא חושבת.ושהיא מבקרת את הפסיכולוגית שלי( לא האשימה אותה , אבל אמרה שנסיבות חייה "אשמות"- שהן לא טובות לי, ושזה כואב, כי הקשר חזק וטוב, אבל שזה לא עושה לי טוב). ויותר מזה, שהיא חושבת שגם בחופשה היא הייתה יכולה לטפל בי! שזה מה שהיא הייתה עושה. שזה לא בלתי אפשרי. אני לא יודעת מה לעשות. אני לא חושבת שאחרי שהיא נקטה בעמדה כה ברורה, היא יכולה להמשיך לעזור לי ולשמש מחליפה. כי היא כבר "לא נקייה". כי איך אוכל לקיים דיון כשאני מראש יודעת מה היא חושבת?? איך זה יהיה אמיתי? ליאת, אני צודקת? ( חשבתי לפנות לאופציות האחרות שדברנו עליהן לפני שילדה. אולי למדריכה שלה. למרות שהיא בסופו של דבר בחרה במחליפה הזאתי, ולא במדריכה שלה... כי היא אמרה שאולי זה לא טוב המדריכה. שזה מעורבב מידי). הכל נדפק. :-(

אבודה, תעצמי עיניים וקחי 10 נשימות עמוקות. מרגישה יותר טוב? עכשיו תפקחי עיניים כדי לקרוא את ההודעה, אי אפשר ככה, בעיניים עצומות :-) תזכרי מה שכתבת- היא די מקסימה ואכפתית. זוכרת? יופי, אפשר להמשיך. זה לא עניין של מה בכך יכול להיות שהיא אמרה משהו שלא היתה צריכה לומר, או אמרה מוקדם מדי, או שלא התפרש באופן ברור על ידך. זו עדיין לא סיבה לעזוב. את יכולה לאמר לה כמה זה הסעיר אותך, או שאת כרגע לא בשלה להחליט מה יהיה בעוד מספר חודשים, או לחשוב שניה, שאולי יש משהו בדבריה. לא מכירה את כל הסיפור אבל זו בהחלט נקודה למחשבה ( אולי לא עכשיו אבל מתישהו). עכשיו אחרי שקראת את ההודעה, את יכולה לעצום שוב עיניים ולהמשיך להרגע :-) לילה טוב.

אני לא מבינה. הבלבול שלי הוא בגלל שהמחליפה(בדגש על מחליפה- כי זה מה שאני והפסיכולוגית שלי סכמנו לפני שיצאה לחופשה. שבפירוש זאת תהיה פרידה זמנית) נקטה עמדה והביעה בצורה כה ברורה את דעתה. שיותר טוב לי שלא לחזור לפסיכולוגית שלי. והיא גם אמרה לי שהיא אמרה לה( המחליפה- לפסיכולוגית שלי) שזה מה שהיא הולכת לומר לי, כי רצתה לא להיות במקום לא נעים מבחינתה. היא רצתה שהכל יהיה גלוי. לקבל "שחרור" מהפסיכולוגית שלי, כדי שתוכל לומר לי מה דעתה, כדי כביכול לא למעול באמונה( כי הרי הפסיכולוגית שלי בקשה ממנה להחליף אותה רק לתקופה של החופשת לידה), אבל גם כדי לא למעול באמוני- כי היא טוענת שזאת טובתי בעינה. אני נסערת, כי אני ממש לא רוצה לקבל החלטה כזאת עכשיו. וזה לא היה על הפרק. וגם אם יש בעייתיות בטיפול שלי, זה משהו שדנו בו יחד- אני והפסיכולוגית שלי. הבעייתיות היא רק בגלל שאני נחשפתי לאילוצי חייה. ( בעיקר לעניין שהיא תעזוב את הארץ בערך שנה לאחר חזרתה מהחופשה). ליאת, אני אחדד את השאלה שלי אלייך: האם את מאמינה שמחליפה שהביעה בצורה כה ברורה עמדה שכזאת, יכולה לסייע לי? כרגע, אני רוצה כן לחזור לפסיכולוגית שלי. גם אם המחליפה נחמדה. אני כן רוצה לפעול לפי מה שסכמנו עליו מראש. ושאלה נוספת: האם את מאמינה-כסמכות מקצועית, שאם הפסיכולוגית שלי הייתה חושבת שבגלל שנחשפתי לנסיבות חייה, היא אינה יכולה להמשיך לסייע לי, או שהטיפול כבר לא משרת אותי, אז היא לא הייתה אומרת לי את זה בעצמה באופן כנה וברור? האם זה לא מה שראוי ואף חובה לעשות? :-( בבקשה ליאת תשדלי לענות לי בכנות. זה מצב יותר עצוב ונוראי מכל הבעיות בטיפול ובחיי גם יחד. נמאס לי