לסיגל ולליאת-כמה מילים

סיגל, תודה רבה! אני שמחה שאת כותבת לי. את בחורה חכמה וגם רגישה. נתת לי חומר למחשבה. ( לא חשבתי על השורה של "ילד מת בחיקי" כפוגעת בה מהבחינה שהיא לאחר לידה. חשבתי עליה בפירוש של "הילד שמת בחיקי" מבחינתי- שהכאב כה גדול, ושאבדתי את התמימות שהייתה בי). ולליאת( וגם לך-סיגל, אם תרצי): ענית לי בהרחבה. אך לא ענית לי על האפשרות לתיקון עם הפסיכולוגית עצמה. הרי הסיכום שהיה לנו טרם יציאתה לחופשה היה במפורש שאין שאלה על אם אני חוזרת אליה. רק על המתי. היא בפירוש ראתה את העניין כהפסקה זמנית. למרות שכן דברנו על הנסיבות הבעייתיות שהחיים שלה מכניסים לטיפול. עכשיו, כאשר אני בעצם בלעדיה, והכאב לא רק שלא עובר לי, אלא אפילו מתעצם, למרות המחליפה( וכן- היא עדיין נחיפה מבחינתי סיגל. אני לא יכולה לקרוא אחרת כרגע אפילו שהיא מותק. גם הפסיכולוגית שלי הייתה יותר ממותק בהתחלה,ובמשך הרבה מאד זמן עד למשבר שבא בעקבות "הגילוי" שלי על עובדת נסיעתה לחו"ל). אני שואלת: האם התיקון יכול להעשות גם עם הפסיכולוגית שלי?. ליאת? האם לא "כדאי" שייעשה כך? ולא בטיפול הנוכחי?. אלא דווקא מול מי שאיתו הגעתי למצב שמצריך תיקון?. והאם תוכלי לומר לי האם ייתכן מה ששאלתי? שהפסיכולוגית לא תרצה שאעזוב אותה, אבל שהיא כן תחשוב שזה מה שכדאי לטובתי-מהפן המקצועי, ולא תגיד לי את זה? האם ייתכן שהיא לא תדע להגיד? כי היא לא יודעת להפרד בעצמה? או שאלו מחשבות הזויות מידי, וזה לא סביר שזה מה שקורה? ואולי בעצם היא לא סתם אמרה לי שזאת הפסקה זמנית, כי היא כן מאמינה שכן לטובתי לחזור אליה למרות הכל?