בתגובה לסיגל על:"לא תמיד אפשר לתקן עם האדם עצמו"

הי סיגל, כתבת לי:לעיתים, התיקונים הגדולים שלנו הם דווקא עם אנשים אחרים :-) ויבואו ימים טובים מאלה. זה לא תלוי בה, או בכן. זה תלוי בך. אני מבינה חלקית מה שאת אומרת. מה שאני לא מבינה זה למה כתבת "שזה לא תלוי בה או בכן. זה תלוי בך". למה? איך זה תלוי בי? הרי ברור שאני רוצה לתקן. ולתקן איתה. אני עדיין אוהבת אותה. קשר של שנתיים, וכזה קרוב לא הולך ברגל. אפילו שיש בו בעיות. אבל איך את כותבת שזה לא תלוי בה? מדוע? הרי זה תלוי עכשיו רק בה. אם היא מוכנה ויכולה לאפשר את התיקון או לא. אני לא יכולה לתקן לבד הרי... אני לא צודקת? אני לא פסיכולוגית, ולכן אני לא מבינה. אבל ככה נראה לי. אולי ליאת יכולה לומר משהו מנק' מבט של מטפלת.

אנחנו לא אחראים על מה שהאחר חושב/ מרגיש / רוצה אנחנו אחראים על מה שאנחנו. ב"תלוי בך" התכוונתי שאם תחליטי שאת מתאוששת (וזאת בדרכך שלך - מה שעושה לך טוב) את תפרחי, אם תחליטי שאת שוקעת, תשקעי. אני מאמינה שההרגשה שהכל תלוי בנו- הצלחה או כשלון- הבראה ושמחה- נותנת לנו הרבה כח ואנחנו לוקחים אחריות על עצמנו. לכולם קורים מדי פעם דברים שהם לא בחרו בהם - השאלה מה עושים איתם. לעיתים דווקא הצמיחה הכי גדולה שלנו באה מתוך המשברים הכי גדולים (אני יכולה להעיד על עצמי - עברתי חוויה מטלטלת - גרושין- שזו חוייה קשה ומעצימה מאוד) ולכן אם יהיו ימים טובים - ולוא דווקא איתה, אלא בעיקר איתך- זו החלטה שלך. היו דברים טובים בטיפול , הרבה אפילו, אבל צריך להבין שהחיים זה לא הטיפול, אלא הוא לצד החיים ומשרת אותם בתקופה מאוד מסויימת ומוגבלת ומה שצריך לטפח , זה את החיים עצמם. הקשר המיוחד שהיה לך איתה - זו מתנה. כרגע את רואה כמה זה הזיק לך, אבל התייסי לכך שזכית . זו זכיה גם אם זה היה לזמן מוגבל. אני בטוחה שהיא השאירה לך צידה לדרך, קחי את ברכתה ותהני ממנה.