אכזבה וציפיות

ליאת שלום, אני בטיפול המון המון שנים ולצערי הרב, למרות מסכת השנים ארוכת הטווח והקשר הטוב עם המטפלת, אני בחרדה תמידית כי היא תאבד לי ותעלם מחיי ולכן כמעט ואינני מרגישה את היש אלא את האין. ובנוסף לפחד כי הקשר ייסתיים במפתיע וכי לא יישאר ממנו דבר באם אני אחליט לעזוב אני כל העת מייצרת מצבים הגורמים לי להתאכזב ממנה. כי החיבור הרגשי הקרוב גורם לי לחשוב שהקשר שלנו הוא בטוח וגם המקום שלי אצלה והיא תעשה ככל יכולתה למעני, אך בפועל אין זה כך. כל פגישה שנייה אני לא רוצה לבוא יותר וכועסת עליה וזה לא עובר למרות אינספור השיחות.זה משגע אותי. העצב והחולשה בין הפגישות או כשיש מרווח של שבועיים. מה עובר עליי? מדוע אינני מסוגלת להתנהל בשוטף עם הידיעה שהיא איתי ולצידי. מהפגישה האחרונה יצאתי וכמעט לא זכרתי דבר מהנאמר על ידה והיא בטח גם לא מבינה על מה ולמה אני כועסת.ולא פעם אני תוהה מדוע אינני מסיימת את הקשר הזה שגורם לי יותר צער וכאב ואולי אפילו תקיעות בחיי היומיום רק מהמחשבות עליה ועל כל מי שהיא איתו בקשר.

אני הולכת לטיפול מתוך רצון אמיתי להילחם בכל "השדונים" שבי ומוכנה לעשות עבודה לשם כך. לצערי, טרם הגעתי לנקודה וכנראה גם לא ליכולת להלחם בדפוס בלתי מרפה זה. שזה אכן מוזר. למה בשאר הרמות כן וכאן ממש לא. למרות השיח על כך, כנראה שאינני מסוגלת לגעת במקום של הקשר והחיבור שכה מכאיב לי ומנגד מתווה בי כעסים ותחושות בלתי נעימות כלפי המטפלת. נמאס לי מהאמביוולנטיות ומהטלטול בין הקצוות של החיבור המאוד המאוד עמוק מצד אחד ותחושות הכעס והזעם שמנגד.היות וקשר זה והיא בדמותה אינם דבר ברור מאליו והם תלויי סיטואציה ומקום, זה מה שעושה את כל ההבדל בין אי היכולת להתנהל בנינוחות ובזרימה אל מול מפגשים אחת למספר חודשים כפי שהנני עושה עם חברותיי הטובות ואין לי כל בעיה עם כך. הן בליבי ואני בליבן ללא תלות של קשר יומיומי ואף לא שבועי. קשר יציב שנשמר ויישמר לאורך זמן.קשר של ביטחון.

היי יעל, נכנסתי לפורום הזה לשאול שאלה שלי, אך פתאום נתקלתי בהודעה שלך והרגשתי שאני חייבת להגיב... אמנם הטיפול שלי הוא לא כמה שנים, אלא שנה וחצי, אך מה שכתבת מאוד מאוד מזכיר לי את מה שקורה לי בו. דיברנו על זה הרבה, המטפלת שלי ואני. ולהגיד לך למה זה קורה, זו שאלה גדולה. המטפלת שלי טוענת שזה בגלל חוויה שלדעתה עברתי שקשורה לקשר ולאכזבה עמוקה ממנו. לא יודעת אם זה נכון. אך אולי זה ידבר אליך? אך משהו אחד שאני בטוחה בו, ומנסה להגיד גם לך, זה שזהו כנראה הטיפול שלך... לב ליבו של הטיפול... נכון שהגעת לטפל בשדונים, וכנראה נוספים אליו, אך נשמע שזהו הדבר הגדול באמת... וזה הדבר שכשתצלחי אותו - עשית את ה-עבודה של חייך... אני כל כך מאחלת לך להצליח לסמוך, להישען, ולהחזיק ביציבות בתחושה הבטוחה, בלי לפחד שהיא תתמוסס פתאום...