זו לא אני, באמת זו הילדה הרעה שבי...

היי ליאת, מכירה את הספר "הילד הרע" של לאה גולדברג? מכורה לספר הזה, כל כך אוהבת את הרעיון שמאחוריו, מקריאה אותו לביתי היקרה ולמה אני כותבת לך את כל זה? אני מרגישה שאני בתוך מלחמה, מלחמה בין הבוגרת שבי, האמא שאחראית על בתה, אותה רעיה לבעלי, אותה אישה שכולם בחוץ מכירים, זו שעובדת במשרה מלאה ומתפקדת, זו שלמדה, זו שמנהלת בית, אותה "גיגית" שכולם רואים ומכירים...אני במלחמה בינה לבין הילדה שבה, הילדה שנלחמת להרוס את גיגית הבוגרת, את גיגית ההגיונית, הילדה שרוצה לעשות דווקא, לא יודעת למי..רק יודעת שדווקא, את זו שתעשה הכל כדי להרוס, כדי להעניש, כדי שלא יהייה טוב, כן שלא יהייה טוב, את זו שפועלת רק לפי הרגש, ללא שום טיפת הגיון, אז אני שואלת איך הבוגרת יכולה לנצח? איך היא יכולה לתפקד שיש ברקע את הילדה הקטנה הזו? איך מנצחים במלחמה הקשה, המתישה הזו...חשבתי שלתת לה מקום יעזור, שאולי אם אני אקשיב לה היא תירגע, אז אני נותנת לה את המקום הזה אבל לא מרגישה שזה עוזר, היא מבקשת ממני לבטל פגישות, היא מבקשת ממני לא להעיזר בטיפול התרופתי, היא מבקשת ממני להמשיך ליפול, לא לקום, להיות מסכנה, אומללה ואני לא רוצה להקשיב לה...די!!!! איך יוצאים מזה ונשארים שפויים???? מקווה שהובנתי תודה לך גיגית (הבוגרת)

כדי לגדול ילדים צריכים חום, אהבה, לעתים חמלה, גבולות ברורים ,המון המון סבלנות ואמונה שהם יגדלו ויצמחו...וכך גם הילדה שבך, זה לוקח זמן, גוזל אנרגיות, צריך לדמיין וצריך להאמין ואולי לילדה שבך יש גם צדדים חיוביים וחיוניים?.