שאלה קשה ומורכבת
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
הי ליאת, נאלמתי אך כלל לא נעלמתי. הפורום הזה ממש ממכר :) שוב מגיחה בכדי להיוועץ בך, בניסיונך ובדרך החשיבה הרגישה,המעמיקה והמעשית-האופיינית לך כל כך גידלנו שני בנים (בני 20 ו-21)ערכיים, רגישים ונבונים. נתתי להם דוגמא אישית של מחוייבות לאדם ולמשימה. לימדתי אותם (בניגוד לאופן בו אני מתנהלת) להיות גם מחוייבים וקשובים לצרכים שלהם . הם למדו כל זאת בהצלחה יתרה.אני גאה בהם וחושבת שעם כל הצניעות, הלוואי והיו רבים כמוהם בחברה שלנו. לאורך כל שנות חייהם , אני מלווה אמא חולה שהיתה עבורם סבתא אוהבת ומלווה מרגע לידתם ועד לשנתיים האחרונות. סבתא שהיתה שותפה יומיומית לחלקים השמחים בחייהם, להצלחותיהם, לחגיגות וגם לימים מתסכלים. הם מצידם היו שותפים גם לימים השמחים שלה, לחגיגות בבית האבות אך בעיקר להתמודדויותיה לאורך השנים עם דכאונות, כולל ביקורה באשיפוזיה במחלקה פסיכיאטרית וגם עם חולייה הפיזיים וביקורים בבתי חולים. תמיד ביקרו אותה, תמכו בה, חיבקו אותה בחום ואהבה. הייתי גאה בהם על היכולת שלהם להיות מחובקים וגם מחבקים. להרגיש אהבה של סבתא וגם אהבה לסבתא. לפני כשנתיים אמי היתה בסכנת חיים וכל המשפחה נקראה להיפרד ממנה. בדרך נס, היא שרדה. מאז שני בניי לא מסוגלים לבקרה, נפרדו ממנה בעודה חיה-מתה. היא צלולה לסירוגין אך היא מזהה את כולם והיתה מאד שמחה ונרגשת לראותם. הם לא מסוגלים לראותה במצבה המדורדר. אמי עלולה למות בכל רגע אך יכולה גם לשרוד עוד ימים רבים ואף שנים וה-שאלה - מה עלי לעשות כעת, מה נכון יותר עבור בניי, מה מזיק פחות ? איך "יחיו" עם ההרגשה לאורך חייהם שלא היו בקשר עם סבתא בשנותיה האחרונות,שבעצם חיה אך הם , בשל רגישות רבה וחוסר יכולת להתמודד עם החרדה שבפגישה עמה, נפרדו ממנה בטרם עת- איך לדעתך ירגישו ברגע האמת בו ייאלצו באמת להיפרד ממנה ? מה מזיק יותר, לדעתך ליאת, להיפגש עמה כעת ,ולו לפעם אחת בלבד או לשמור מרחק ולהישמר ? אני כ"כ מתלבטת ומתייסרת, מבינה אותם אך בליבי מעבר לכעס ולאכזבה שחשה מהתנהלותם, באמת דואגת לרווחתם וחושבת שכעת עוד ניתן ל"תקן" ובהמשך, יהיה כבר מאוחר מידי. חשבתי להפגיש את שני בניי עם הפסיכולוגית ממנה נפרדתי לפני שנה. לאפשר להם לבטא את רגשותיהם במקום בטוח מבלי להרגיש לחץ ממני. אני לא בטוחה שהם יסכימו, גם לא בטוחה שזה נכון עבורם. ולסיום, מה נכון לעשות כעת ? להמליץ להם להיפגש עם סבתא או להניח להם? מעל לכל הסטטוסים הרבים שלי, אני אמא ברמ"ח אבריי. פעם הייתי יותר "בת" וטובתה של אמי קדמה לזו של בניי. היום הם ה"פוקוס". איך לדעתך עלי לפעול בכדי ל"שמור" עליהם לטווח הקצר וגם הארוך, כאשר יהפכו לבעלי משפחה וירגישו אשמים על התנהלותם. לא לעולם חוסן לאף אחד. גם הם יתבגרו, גם להם יהיו ילדים (הלוואי) איך יחיו בעתיד עם ההרגשה שאולי נטשו סבתא, דמות כה משמעותית, בעת סבלה ? כיום עוד ניתן לתקן, השאלה באיזה מחיר עבורם . זו הדילמה המרכזית !! ליאת - אשמח למחשבה שלך. הזדמנות נוספת לומר - את כה מיוחדת !!! תודה ושבת נעימה וחמימה מעריכה כתמיד, דנה
דנה יקרה, טוב לראותך פה ולדעת שגם אם את לא כותבת את קוראת סמויה :) מרגש להכיר את החלק האימהי שבך ואת החוויה שלך למול בנייך. את החוויה מול אימך הבאת בעבר ועכשיו התמונה יותר מלאה... אני מבינה את המורכבות של המצב ואת הדילמה שלך. נתחיל במה לא..לדעתי לא כדאי להפגישם עם הפסיכולוגית שלך, היא הייתה שלך ובתחושתי כך היא צריכה להשאר...נשמע לי לא מאד נכון "להכניס" לשם את הבנים. חושבת שגם אם לעתיד ירגישו הבנים יסורי מצפון או אשמה מאד קשה להביא לטיפול מי שלא מעוניין בו וזה מרגיש שהצורך הוא יותר שלך מאשר שלהם. (כרגע) מה כן? לא הבנתי ממה שכתבת אם שוחחת עימם בגלוי על מה שכתבת פה, על הקושי שלהם מול סבתא כיום, האם הבעת את רצונך שיגיעו לבקרה אבל ממקום של אמפתיה אליהם? האם אפשר לתמלל את המורכבות של המצב להם ולדבר על האפשרות להתגבר על הקושי כרגע כי בעתיד ישמחו בכך שהיו איתה לקראת הסוף? אם דיברת איתם ובכל זאת אינם מעוניינים חושבת שעם כל הכאב זה יותר מקום שלך כרגע, ומאד מובן אבל פחות שלהם...אולי בתחושתם הם כן היו עם סבתא לטוב ולרע עד אותה נקודה ואולי גם סבתא פחות מודעת עכשיו למי בא לבקר אותה או לא? אולי זה קצת מנחם. אלו מחשבותיי... שבת נעימה, ליאת.
ליאת עשית לי "סדר" בבלאגן וחזקת מקומות רופפים של מחשבה והרגשה. לדבר איתם, ממקום של אמפתיה , רק של אמפתיה - בלי כעס , בלי שיפוטיות והאשמה. את זה אני קונה ממך לגמריי ואיישם זאת בקרוב. תודה על התשובה הסופר-מהירה כיף שאת כאן שבת טובה, דנה
מנהל פורום פסיכותרפיה
