חיות

היי ליאת, שוב אני.. אני מוצאת את עצמי עצובה די הרבה.. (רק מזג האויר משמח קצת). אני חושבת שכל יום אני בוכה קצת, בלי תמיד לדעת על מה. וכל נגיעה בגוף קשה לי ומעוררת בכי. קשה לי להיות בחברה, ואני מוצאת את עצמי די הרבה הולכת לחדר השירותים, נועלת מאחוריי את הדלת ועומדת ככה כמה רגעים בשקט, עם פנים אל הקיר, משילה מעליי את המראית ונחה מהצורך לחייך ולהסתיר את הלבד. הדמיון שלי נודד לבתי קברות ולחבלים שבסופם אני מתנדנדת.. לא נעים. לכאורה, מבחינה מקצועית אני במקום של התפתחות, אבל זה לא מעורר בי סיפוק או שמחה. אני בעיקר במקום של להתקיים ולא במקום של לחיות. שום דבר לא מעורר בי תחושה של חיות, תשוקה, יצירתיות, עונג.. אני לא מבינה איך טיפול בכלל יכול לעורר את הדברים האלה. אני נפגשת עם המטפלת שלי בתדירות של 3 פעמים בשבועיים (סידור קצת מוזר- פעם/פעמיים בשבוע, לסירוגין). אני מעוניינת לחזור לפעם בשבוע והיא חושבת שטוב אעשה אם נשאר בתדירות הנוכחית. קשה לי להבין למה אני רוצה לרדת בתדירות.. אולי זה מתוך תחושת היאוש. אני מרגישה במינוס בכל מיני אספקטים בחיי. מרגישה שהטיפול הוא טוב, אבל זה מרגיז כי זה סוג של פרס ניחומים על החסר שיש בחיים שמחוץ לטיפול. אני לא מרגישה שהטיפול יכול לקדם אותי להרגיש תשוקה, או לחלום חלומות, לרצות לעשות משהו או להיות מישהי. הבפנים שלי מנותק ורק עושה כאילו כדי להסתגל ולהיות חלק מהסביבה. במצב כזה אני מרגישה כעס עצמי להיענות ולהמשיך בתדירות הזו.. לצעוד בדרך הכשלון. אני לא בטוחה שלבד אצליח יותר מאשר ביחד, אבל יש בי חלקים הרסניים מאוד לאחרונה ואני מרגישה צורך לחתוך ממנה (במידה) ולהרוס את עצמי קצת לבד. היא מדברת על גלים כאלה של תחושות דכאון ואבדן משמעות. הם תמיד היו, אבל בלי החלק של היאוש. עם יד על הלב- מהם גבולות הטיפול? האם אוכל להרגיש תשוקה פעם, לממש את עצמי, להתמיד במשהו, להיות יצירתית ולהנות מזה? אני מרגישה שהחיים בלי זה לא שווים את המאמץ. והאמת- לא חושבת שכדאי שיהיו לי ילדים יום אחד, אם זאת הגישה שלי. החיים כרגע נראים לי כמו זמן שפשוט צריך להעביר איכשהו, בלי משמעות לאיך. אני כמעט מחכה לסרטן שלי שיבוא ויקל על כל המחשבות האלה. כאילו זה רק עניין של זמן. מבאס, הא? הדס :-/

הלוואי שהיה לי אייקון של פרח לשלוח לך. המילים שלך נשמעות אותנטיות, ולמרות שאני לא מצליחה להרגיש תקוה, אני מאמינה לך כשאת כותבת שאת מכירה כל כך הרבה אנשים שהרגישו כמוני והיום הם במקום כ"כ אחר! (ככה- עם סימן קריאה!). וזה מעודד קצת, או לפחות פותח סדק פצפון דרכו תוכל אולי איזה תקוונת להשתחל פנימה כשיגיע הזמן. באמת תודה! גם על הנוכחות העשירה שלך פה.. הדס וד"ש לכרמל הירוק ורוחותיו הסוערות-נהדרות.

אולי, אולי הוא לך מתנה מבשרת טובות, מזג האוויר, שלושים וארבעה מזל"טים חינניים חגים ממעל. לילה, א.ה.

וואו! איך זכרת?? לא רק את התאריך, אלא גם את הגיל?! מדהימה! אכן, כך מלאו לי.. לא לווה בעצב מיוחד השנה, משום מה.. (יש לי חיבה לימי הולדת זוגיים.. טיפשי, אני יודעת). ובכל זאת.. לא כל כך טוב לי לאחרונה. קבעתי פגישה נוספת עם א, למרות שזה מעצבן. כי מה זה כבר יעזור? טוב.. מילא.. המון תודה שזכרת וכתבת, א.ה.! מקוה שאת קצת יותר טוב מאז שכתבת.. ה.