זהו

לפני כמה ימים היתה פגישה אחרונה של טיפול מוצלח ועוצמתי מכל בחינה שרק אפשר לחשוב עליה. מאז אני מאוד נרגשת. אני חושבת על הפגישה האחרונה, הדברים שנאמרו... החיבוק. אני גם קצת עצובה וחוששת שבהמשך ארגיש במצב יותר. כל היום באיטנרנט מחפשת מאמרים על פרידות, על פגישות אחרונות. עושה לי טוב לקרוא שוב ושוב שטיפול צריך להסתיים. הוא צריך. זה לא רק אני :-) המטפלת מאוד משמעותית עבורי. קרה שם משהו, יותר ממשהו והיא בליבי והיא בראשי. ואני מרגישה קצת מוזר.

היי דונה... מאוד מסקרן אותי לדעת איך ביקשת את החיבוק? איך היא הגיבה? לא פחדת להידחות? איך ידעת שזה הזמן לסיים את הטיפול? מקווה שתשתפי אותי כי בקרוב גם אני יחווה את הסיטואציה הזאת ... הלוואי ושגם אני ארגיש כמוך בסיום הטיפול... ישר כוח ובהצלחה!

וגם שאלתי פה אם יש סבירות לסרוב. אבל מה שקרה זה שהיא יזמה את החיבוק, אפילו לפני סוף הפגישה, באמצע, כשהיה משהו מרגש מאוד והיא חשבה שמתאים. הסיום היה מאיזה שהן נסיבות חיצוניות אבל גם ככה הרגשתי שדי מוצה.עם כל הצער והבהלה עם זה שהסיום קרוב, ואכן היתה בהלה. אבל אני יודעת שצריך לסיים. והאמת? אני מאושרת כי בחלומות הכי דמיוניים שלי לא חשבתי שזה מה שיקרה בטיפול. עברתי המון חוויות בחיים ולא אגזים שזו אחת העוצמתיות והמדהימות.