היי
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי ליאת ! מה שלומך ? מקווה שאת עדיין בטוב. למרות שאני לא כותבת פה הרבה אני עדיין מתפקדת בתור קוראת סמויה. אני הרבה מתלבטת ביני לבין עצמי אם זה נכון לעלות את זה בפורום , בעיקר בגלל המורכבות . אני לא יודעת אם את זוכרת מה רשמתי פה בפעם האחרונה , אבל נפרדתי מהחבר , וכרגע אני לא אכנס לסיבות שהביאו לכך , אבל אני אתייחס יותר למטפלת ולחפיפה שנדמה לי שקיימת בקושי שלי מולה למול הקושי שהיה לי מולו . בפעם האחרונה שהייתי בשיחה , הרגשתי שאני מדברת ואני אומרת המון , אבל במקביל יש הרבה שאני גם לא אומרת ובאיזשהו שלב התעצבנתי , כי ניסיתי להגיד לה משהו ולא הצלחתי . משהו שקשור לקשר בינינו , והתסכול הזה עשה לי דחף לשבור את המראה בשירותים , דמיינתי את היד שלי נפצעת ואת הדם ניגר ממני , ופשוט שאלתי אותה כמה זה יעלה לקנות מראה דומה ואמרתי לה אני רוצה לשבור , אני רוצה את הדם ואז התחלתי לבכות . יצאתי משם ופשוט שתיתי , ולא ידעתי להסביר . התלות בה והעובדה שהיא נהייתה האדם הכי קרוב אלי , אדם שאני מתקרבת ומתרחקת ממנו לסירוגין . מה שאני לא אומרת דורש ממני להכיר בתלות , להכיר בצורך לקרבה אבל זו לא התלות ולא הקרבה ולא היעדר התקשורת , לי זה מרגיש שלא מפחיד אותי להיות תלויה כמו שמפחיד אותי להפוך מ"בלתי נראית" לנראית . כך זה היה גם מולו , שמגיע תורי להביע את הצרכים שלי ולהתבטא בקשר אינטימי , אני מרגישה את זה חזק , שאני לא אומרת , כי אני מרגישה שאני לא נראית וקשר דורש ממני להיות נראית , להיות תלויה , להרגיש , לרצות , להצטרך ולהזדקק . ואין לי מושג מאיפה זה בא , ואם זה עוד חרטה דינמית ששווה לתחת , אבל אני יודעת שיש לי תחושת דיזה וו חזקה, רק לא ברור לי אך לתמלל את זה אז אני אנסה להסביר את עצמי במשפט שממש התחברתי אליו ואין לי מושג איפה קראתי אותו והוא הולך ככה: " אני כמו כלי ירייה קצת מיושן אבל מדויק נורא , כשאני אוהבת הרתע חזק מאוד , חזרה עד הילדות וכואב ". למה הצורך לשתות מגיע הכי חזק בתוך קשר , מאשר בהיעדר קשר ? אומרים שהבעיה באלכוהול הוא לא במה שנכנס אלא במה שיוצא , ואני שואלת האם כל הזמן הזה , הוא בעצם עזר לי להיראות מבלי לקחת על זה אחריות ? לזכור , ולרצות , ולבטא ושוב בלי לקחת אחריות ? האם הוא עזר לי בעצם להיות ? אני מנסה להבין מה התפקיד שלו ספציפית בקשרים אינטימיים . למה דווקא שם הדחף הוא הכי חזק ? אני אומרת את זה פה כי אני לא יכולה להמשיך לקשר בין השיחות לבין השתייה , זה מוציא אותי מכלל תפקוד . אני צריכה כיוון , אגב כתבתי לה את זה במייל . אבל אני עדיין רוצה לשמוע את דעתך .. כי אני חושבת שאני פנויה יותר כרגע רגשית לשמוע את התגובה שלך , בנושא שכרגע מרגיש לי הכי טעון . הכוונה שהתגובות שלה יתקלו במסננים המעוותים שלי , בניגוד לתשובה שלך שלעיתים עוזרת לנטרל אותם . אם את יורדת לסוף דעתי ..
תת יקרה, אני מאד הבנתי אותך, ובמדוייק. ככה נדמה לי לפחות. כתבת מאד יפה, מרגש ונוגע, חודר לבבות. לא יודעת למה אבל הרגשתי כמעט זעקה בכתיבתך מהתסכול שבין הרצון להתקרב ואז "להיראות" לאחר לבין הפחד מהמקום הזה כי במקום הזה של ה "ליהראות" יש משהו כ"כ כואב, נזקק, עוצמתי וחזק שזורק אותך אחורה, לעבר. כן, אני מאמינה שהאלכוהול לכאורה רק לכאורה כאילו פותר את הבעיה. כששותים אפשר להתקרב, מדברים מבלי לזכור הכל, אומרים דברים מהבטן, כל מה שבעצם היית רוצה אבל מבלי להרגיש באמת את זה קורה כי אם מרגישים- זה כואב. לכן האלכוהול אינו רק משכר אלא משקר. אני חושבת שטיפול הוא מקום נפלא לעבוד על זה, כי זה בכל זאת מקום בטוח מאד, מקום ששם אפשר בכל זאת להניח את הראש ולהאמין שמישהו שם יתפוס ויחזיק להבדיל מכל קשר אחר ששם הפחד יותר גדול. אם תצליחי לעבור אזת בטיפול זה יצליח גם בקשר זוגי, כך אני מאמינה...עם עבודה קשה, כמובן. טוב שכתבת למטפלת, טוב שאת בטיפול. ליאת.